ביקשנו את ד"ר רוני עזתי שהוא בין השאר חוקר היסטוריה של הקיבוץ, חבר של הנרי וחבר קיבוצו בית העמק (וגם יו"ר ארגון ארכיונאי הקיבוצים והמושבים, ומנהל ארכיון יד טבנקין) לתת לנו סקירה קצרה על האיש ועל הספר שיצא לאחרונה –  "תנועה במילכוד: איחוד הקבוצות והקיבוצים בפוליטיקה – העשור הראשון" בהוצאת יד טבנקין יד יערי והקתדרה ללימודי תולדות קק"ל אוניברסיטת בר אילן, 2013.

על האיש

הנרי ניר (23.5.1929-27.11.2011) היה יליד אנגליה, אינטלקטואל חריף שכל שעלה בשנת 1955 לקיבוץ בית העמק. הנרי סיים בהצטיינות את לימודי התואר הראשון באוקספורד ב-1953, וב-1978 הוענק לו תואר דוקטור באוניברסיטה העברית. הנרי היה אידיאליסט שהאמין בהגשמת ערכיו הציוניים והסוציאליסטיים בקיבוץ. בחיי השיתוף ובהשתלבות בעבודה חקלאית ראה חשיבות רבה והיה מגדל בננות במשך שנים. הוא עסק בחינוך ובפעילות ציבורית בקיבוץ ובפעילות פוליטית. הוא כתב מאות מאמרים בנושאי הקיבוץ, הציונות, הסוציאליזם, הקומונאליות; על דמוקרטיה, פוליטיקה, חינוך ואוטופיה. גולת הכותרת של פועלו המדעי היה ללא ספק ספרו על תולדות התנועה הקיבוצית.

הנרי הצליח לכתוב את הנרטיב של תולדות התנועה הקיבוצית; את הדרך שעשתה מהיווצרות הקבוצה 'מן החיים' והערכים האידיאולוגיים שהתווספו במהלך השנים. הוא הדגיש את חשיבות הנוער בבניין הקיבוץ ואת מוטיב 'החברותא' ולפחות את 'זכרון החברותא'. העמדת הקיבוץ כחברה מציאותית המתמודדת כל העת עם האוטופיה המנחה אותה. הנרי הדגיש את הפער בין הרצון להיות 'עילית משרתת' והשאיפה הבלתי מציאותית להיות 'עילית מנהיגה'. הפער העצום בין הרטוריקה למעשה.

חוקר החוקר את חברתו עומד במבחנים כפולים ומכופלים לעומת החוקר "הניטרלי" כביכול. לעניות דעתי, החוקר 'מבפנים', במידה והוא ממלא את ייעודו המקצועי כראוי – הוא בדרך כלל חוקר טוב יותר. הוא מכיר את הקודים הפנימיים ומבין יותר טוב את שפת המקום והנימים הפנימיים הנסתרים מפני חוקר 'חיצוני'.

על הספר

תנועה במילכוד: איחוד הקבוצות והקיבוצים בפוליטיקה – העשור הראשון, הוא פרי מחקר שהושלם לפני למעלה מעשור. הנרי החליט להתחקות אחר הנושא הפוליטי באיחוד – שהיה שונה לחלוטין מאשר בתנועות הקיבוציות האחרות, שלכל אחת מהן הייתה מפלגה שאותה תנועה הנהיגה, ולה מנהיגים כריזמטיים כיצחק טבנקין.

הנרי, שהיה אמון על המחקר הביקורתי, החליט לחקור לראשונה את התנועה שבה היה לו חלק פעיל כחבר קיבוץ, וכפעיל במערכות התנועתיות השונות.

האיחוד היה למעשה תנועה חדשה ופלורליסטית, שהתנגדה ל-'קולקטיביות רעיונית', שהייתה צריכה לבנות לעצמה דרכי ארגון ופעילות משלה, בתחום הפוליטי ננקט 'עקרון ההפרדה', כעקרון מוסרי, וכביטוי לחופש הביטוי וההתארגנות הפוליטית, שצריך להיות תקף בכל התנועות. ולמרות שהאיחוד הכריז עם הקמתו על הפרדה מלאה בין המשק ובין הפוליטיקה, כעבור זמן קצר הפך האיחוד לשותף נאמן של מפא"י והמימסד הפוליטי של המדינה.

במחקרו מראה הנרי, שהפיכת מפא"י למפלגת המונים הנשלטת ע"י בירוקרטיה קשוחה, והתפתחות מדינת ישראל בכיוונים מנוגדים לעקרונות הסוציליזם והחלוציות כמעט והביאו ב-1956 את מנהיגי האיחוד להכרזה על סיעה אופוזיציונית בתוך המפלגה. אך בעקבות הניצחון במלחמת סיני גברה הנאמנות. האיחוד ראה זהות בין טובת המדינה לתמיכה במפא"י ובקידום האינטרסים שלה.

לדעת הנרי, אף ששלוחי האיחוד בכנסת תרמו למערכת המחוקקת ולמערכת הממשלתית – תרומתו העיקרית למפא"י ולהמשך שלטונה היה פעילותו בתחום החינוך ובעיקר בתנועות הנוער החלוציות: התנועה המאוחדת, הפלג של מפא"י בנוער בעובד, ובהסתדרות הצופים. להערכת הנרי הוכשר בתנועות דור חדש של תומכי מפא"י ומנהיגיה.

לאחר הפילוג מפא"י דאגה לאינטרסים של החקלאים. יחד עם זאת מנהיגי האיחוד טענו שהאיחוד וכלל התנ' הקיבוצית מופלים לרעה בתודעת מנהיגי המדינה ובהקצאת משאבים.

באיחוד הייתה תחושה שיש לפעול לטובת המדינה במערכות החינוך, ובעיקר בתנועות הנוער והנח"ל, ולהגביר את תפוקת הייצור החקלאי. העיסוק בפוליטיקה הושאר למנהיגים ולשליחים במערכות השלטוניות.

לדעת הנרי במפא"י כמפלגת שלטון המונית היו גילויי שחיתות, קרייריזם, והזנחת ערכי השיתוף והשיוויון. תקוות מנהיגי האיחוד שבאמצעים פוליטיים יצליחו לשנות את הכיוון החברתי במדינה – נכזבה. ניסיונות מנהיגיו להבריא את מפא"י מבפנים בלי להפוך לסיעה – נכשלו. הם חשו שמפלגתם בגדה בערכיהם החברתיים המסורתיים.

האיחוד פעל כמיעוט משרת במדינה ובמפלגה. היומרה להיות מיעוט מנהיג לא התממשה.

הם פעלו כאליטה משרתת ורצו שמנהיגי המדינה והציבור הכללי יכיר בהם ככאלה ויתגמל אותם – ולכך כמעט ולא זכו. לדעת הנרי האיחוד היה במעין 'מילכוד נאמנויות' בסיסי שממנו לא השתחרר.