אוטוטו יומולדת! בת 60 היפהפיה!
זו הזדמנות להיזכר בימים ההם, אותם אני זוכרת, של הקרנת סרטים בבית וינה. עם הקור בחורף, החום בקיץ, הסאונד הבלתי מובן ובלתי נסבל, ערימות קליפות הגרעינים ליד כל מושב שני. אבל – היה מלא! מפוצץ! והסרטים – מיטב בחירתו של בוב קארי. פה ושם לא הגיע אחד הגלגלים של הסרט או נקרע ממש בדקה הקריטית אבל זה חלק מהחוויה.
היום יש סרטים בוידיאו, או רחוק יותר – בעין החורש, חדרה או אפילו רחוק עוד יותר – אבן יהודה, כפר יונה או פרדס חנה. אני עדיין חסידת תל אביב ובתי הקולנוע המקרינים בבקרים.
בשבוע שבין יום השואה ויום הזיכרון ראיתי שם את 6 מליון ואחד התעודי המצויין על מסעם של 4 אחים בעקבות יומנו של אביהם, שמצאו לאחר מותו, המתעד את חייו באוסטריה במחנות. הפער בין המתואר ביומן לנופים הירוקים והפסטורליים מאד בולט. המסע הוא גם מסעה של משפחה, עם כל החיכוכים בין האחים, חשיפת הרגשות עליהם לא דיברו אף פעם. סרט שהוא מסע, פיזי ונפשי, עם הרבה הומור וכאב.
באפילה הוא סרטה של אניושקה הולנד המבוסס על ארועים אמיתיים והיה המועמד הפולני לאוסקר השנה. סיפורו של פועל ביוב פולני, נוצרי, קתולי ואנטישמי שכהשלמת הכנסה עוזר לקבוצת יהודים להסתתר במערכת הביוב, אותה הוא מכיר "יותר טוב מאשר את אשתו". חייהם תלויים בו לגמרי. הסרט נע בין העולם העילי לעולם הביבי. למעלה, התושבים מנסים לשרוד, הגטו נחרב, הגרמנים משתוללים, הלחץ הכלכלי ותאוות הבצע הם מניעים מקובלים להלשנות ובזיזות. למטה – פשוט שורדים. עם לחצים יומיומיים אנושיים לגמרי. מאד לא פשוט לצפייה, יורד לפרטים שהם טריוויאליים בחיים אך מוזר לחשוב שהיו קיימים גם בתנאים המתוארים בסרט. קשה היה לי, מחד, להבין איך האנשים הללו, כולם, שרדו את מה שעבר עליהם. מאידך, הבמאית יוצרת אוירה של אופטימיות זהירה. הפולני האנטישמי משנה לאט לאט את פניו ואפילו מצליח לגייס את אשתו וביתו למשימה, בלי מילים רבות מדי. היא מצליחה להעביר את מצוקתה של המשפחה הפולנית ולבטיה המובנים. קשה לומר "אהבתי" אבל שני הסרטים מצויינים בעיני.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=mJXU5-zd8TY[/youtube]
לעומת השניים הללו, ראיתי בטרום בכורה את הסרט הגרמני ילדי הפלא, על 2 ילדי פלא רוסים החיים באוקראינה ומנגנים על כינור ופסנתר ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. אליהם מצטרפת ילדה גרמניה המנגנת בכינור. בתחילה, למורת רוחם הבולטת והמתנשאת. עם הזמן מתרגלים לרעיון ואפילו מתיידדים. עם פרוץ המלחמה מגנים הילדים הרוסים היהודים על ידידתם הגרמניה ומשפחתה מפני הרוסים. כשהגרמנים כובשים את אוקראינה – הגלגל מתהפך. הסרט עצמו, בעיני, ממש גרוע, עם כל הקלישאות האפשריות של סרט שואה. המשחק מעוצה והקטעים המוזיקליים הנפלאים אך הבודדים לא מצליחים להציל אותו. כל סרט שואה המספר סיפור על ילדים מצליח לנגוע בנימים והעצבים החשופים. הסרט הזה לא הצליח לעשות לי אפילו את זה. טוב, נכון, הארועים המתוארים בו גורמים למועקה ועצב, אבל בסה"כ – מאד מאכזב ומרגיז.
ובמעבר חד… אורחים לרגע הישראלי מתעסק ביחסי אב ובת. האב הוא חסר בית, עבודה וכסף אבל עם הרבה חלומות ואופטימיות. הבת בת ה-12 החוזרת מארה"ב, מאימה, לגור עם אביה. הם מנצלים את טוב ליבם של תושבי המרכז במלחמת לבנון השניה, המתנדבים לארח תושבים מהצפון ומתחזים לשכאלה. שני טיפוסים מקסימים, האב והבת, שכל אחד בדרכו מנסה להסתגל לחיים ביחד ולעצמו במצבו החדש. האב לפעמים ילדותי ותלוש והבת לפעמים בתפקיד המבוגר האחראי ולהיפך. גור בנטביץ בתפקיד האב ואליה ענבר המקסימה כליבי, ביתו, פשוט נהדרים בסרט ביכורים חביב, הומוריסטי ואנושי. אהבתי.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=5_fQXlW6LRM[/youtube]
העדינות הוא עיבוד לספר צרפתי עם אודרי טאטו המתוקה בתפקיד הראשי של בחורה צעירה ומאוהבת שבעלה נהרג בתאונת דרכים. היא מתקשה להסתגל למצבה החדש. אחד מעובדיה מתחיל לחזר אחריה עם הרבה אהבה ובצורה מאד מגושמת. כמו כלבלב. שני השחקנים נותנים הופעה משכנעת ומעודנת עם הרבה הומור ורגש. מעניין מה קרה להם אחרי 60 שנה? אהבתי מאד.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=opa_WMHqw54[/youtube]
את חייה של אישה אחרת ראיתי בבצ"א. הקונספט חביב ביותר: מתעוררת לה אישה בוקר אחד ומרגישה שישנה 15 שנה! היא זוכרת את פגישתה הראשונה עם אהובה וקבלת עבודה אצל אביו וזהו. לאט לאט, דרך תכסיסים ובעזרת בנה בן ה-5, היא מתחילה לגלות מי היא ומה עשתה בשנים ש"ישנה". זה מין סרט על מעצור. אנחנו רצים קדימה ולא מסתכלים לאחור כמעט. פה קם לה מעצור טכני שגורם לה להסתכל על חייה ומה שנהיה מהם מבחוץ ולהחליט – זה לא מה שאני רוצה. אני לא אוהבת מי שנהייתי. וכמו בסרטים, יש לה גם אפשרות תיקון. ג'ולייט בינוש בתפקיד היפהפיה הנרדמת תמיד מקסימה ומשכנעת והסיפור מסופר בצורה עדינה ואמינה. אהבתי.
הנה גם אנחנו מתעוררים אחרי 60 שנה. בואו נעצור, נסתכל אחורה, אל נקודת ההתחלה, ונראה האם לאן שהגענו והדרך בה הלכנו נכונה לנו? אם כן – יופי! אם לא, כמו בסרט, תמיד אפשר לתקן. ושיהיה לנו חג מאד שמח!
חיפוש בתוכנו
ארכיון
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (158)
- בטחון (19)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (4)
- בנות ובני משק שחזרו (11)
- בנות ובני משק שעזבו (13)
- בריאות ורווחה (46)
- גינון (62)
- דבר המערכת (125)
- הנהלה (341)
- הפרטה (133)
- התנדבות (40)
- וידאו (22)
- ותיקים (173)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (222)
- חירום (12)
- חניה (18)
- חקלאות (49)
- חשמל (22)
- טור דיעה (27)
- טיולים (43)
- יהדות (29)
- ילדים (132)
- כללי (637)
- לזכרם (225)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (93)
- מזון (33)
- מחזורים (7)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (63)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (155)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (28)
- עסקים (85)
- פוליטיקה (32)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (86)
- קהילה (499)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (145)
- שכונת בנים (166)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (12)
- תכנון (163)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (33)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
- נויה לס על תפוז הזהב / ארי כהן לנג מעביר ל…
- רעיה מירון על תפוז הזהב / ארי כהן לנג מעביר ל…
- רעיה מירון על לאבות בלבד / שלמה כהן
כתבות אחרונות
- גח"א בת 71 האם היא מזדקנת בכבוד?
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שי פרץ מעניקה ל…
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / ענת ברנע
- הצצה אל העתיד / ליאור אסטליין
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / אבי פרנקל
- ובינתיים, ביד השנייה / עפרי, שירה ואיילת
- גח"א חוגג 71. האם הוא מזדקן בכבוד? / גידי שקדי
- מהאדמה ישירות לצלחת / עדנה ארזי
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / ברוך גשן
- זה הספין שלי / שירי (הדר) שוביץ
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? דן הורוביץ (הקטן)
- מה לדולה ולכדורגל? / שלמה כהן
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / ילדי בית האורן
- סלט עוף עם תפוחים / בלהה זיו
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / נעמה (סלייבי) נווה
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- הסטת תשתיות תקשורת בשכונת מגדל המים / דייוויד שרון
- צוות בריאות ורווחה משיק חודש בריאות / יעל לביא גילה
- מי שמטפל בכם / תניה רטר
- את מי זה מעניין בכלל? / היידי עפרון
- המלחמה על הבית ועל הבית של הבית / מיכל בן-נוח וילק
- זבת חלב / דנה ותמיר פרץ
- מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- תולדות המסע לפולין / שקד אביב
- ילדים זה שמחה / ליאור אסטליין
- עוגת גבינה פירורים / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / עופר דוד מעביר ל…
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות

