תודה, יובל יקר, על תפוז הזהב, על החברות המיוחדת שלנו וכמובן על הפרחים והמתנות הקטנות מהטבע. ריגשת אותי.
אני בוחרת להעביר את תפוז הזהב לליאור אסטליין.

ליאור חזר לקיבוץ לפני כארבע שנים וחצי עם שרון, אשתו היקרה ושלושת ילדיהם המקסימים: אורי, דנה ורוני.
ליאור לקח על עצמו את עריכת עלון הקיבוץ והוא עושה זאת במסירות רבה. את הראיונות עם אנשי הקיבוץ הוא כותב בכשרון מיוחד ובכתיבתו הוא מעביר לקורא את האווירה ואת הלך הרוח, כאילו היה הקורא עצמו נוכח בראיון.
עבורי, ליאור הוא הוכחה לכך שאפשר "למתוח את הזמן ליותר מ-24 שעות".
להיות בן זוג נפלא ושותף פעיל במטלות המשפחה, אבא מסור, לעבוד בתחום שאתה אוהב, להעביר הרצאות, ליצור סרטי דוקו, לערוך את העלון, למצוא זמן לעזור לאחרים ולהיות חבר נאמן.
ומעל הכל, הוא השראה ודוגמה לאדם שתמיד צועד את כל הדרך ולא משנה עד כמה היא תובענית ומאתגרת ומגשים את חלומותיו.
עבורי ליאור –  אתה חבר יקר שתמיד נמצא ושתמיד כייף לשוחח איתך.
שרון, אתה והילדים יקרים ללבי מאוד.