מישהו מכם פגש לאחרונה "אילנאי"? מתברר שיש אחד בקיבוץ וסביר שאתם אפילו מכירים אותו. כבר שני עשורים שדורון לנג הוא כזה. לפי הגדרת האקדמיה ללשון העברית, מדובר ב"אדם העוסק בטיפוח עצים ובטיפול בהם", אבל בשיחה עימו, מתברר כי התפקיד מביא את דורון לתחומים רחבים הרבה יותר.

"אחרי שהשתחררתי מהצבא, הצטרפתי לענף הנוי, אז עדיין בניהולו של אריק סיון", הוא חוזר 30 שנים אחורה. אט אט הוא התקדם בסולם הפיקוד והפך למרכז הענף. "במקביל, התלבטתי מה ללמוד. חשבתי על מחשבים אבל בגלל העניין שלי בנוף וסביבה, הלכתי ללמוד הנדסאי נוף". בהמשך הוא עבר לענף המים וגם יצא לנשום אוויר במשך שנתיים במעגן מיכאל, שם מילא את תפקיד סגן רכז הנוי.

"כשחזרתי לקיבוץ, עבדתי בהודייה ואז קיבלתי עבודה בתור קבלן גינון חיצוני בתחנת הכח בחדרה ובהמשך של חברת נתיבי איילון. כך הפכתי לפרילאנסר של נתיבי איילון".

באותן שנים, קיבלה מדינת ישראל החלטה חשובה. "הוחלט על תיקון לחוק התכנון והבנייה", מספר דורון. "בתיקון נקבע כי מעתה, צריכה כל תב"ע (תכנית בניין עיר), תוכניות לקבלת התר להתייחס לעצים הקיימים בשטח התכנית. מדובר בצעד שהוא מהמתקדמים בעולם בתחומו".

במהלך עבודתו בחברת נתיבי איילון, הוא החל למצוא פתרונות יצירתיים הקשורים בעצים והחל להבין את הסוגיות הרבות, כמו גם הקשיים הרבים, העולים כאשר יש צורך להחליט מה היא טובת הציבור – שעץ ימשיך לעמוד על מקומו, או שבדיוק שם יסללו כביש, יחפרו תעלה עמוקה להנחת סיבי אינטרנט מהיר או נתיב של רכבת תחתית?

כך הוא הפך לאילנאי. "אני עצמאי, עובד עבור הרכבת, נתיבי איילון, עיריות, מועצות מקומיות, נת"ע, מטרו ומשרד השיכון. התחלתי לבצע סקרי עצים עבור כלל הלקוחות ובמסגרת זו, אני מגדיר את העצים הקיימים בשטח התכנית וקובע ערכיות – בריאות העץ, גילו ופרמטרים נוספים. את המידע הזה אני מביא למתכננים במטרה לנסות ולשלב את העצים בתכנונים".

הוא שם על השולחן את העובדות. "יש קרבות רבים ונצחונות מועטים", הוא מתאר. "ברוב המקרים, בטח ובטח באזור המרכז, מורידים את העצים כי אדריכלים ומתכננים אוהבים שטח ריק בעת התחלת הבנייה".

לפני כשנתיים פגשתי את דורון במהלך ריצות הבוקר שלי שמסלולן חלף ליד אחד המקומות היקרים במדינת ישראל – כיכר המדינה. "מטר בכיכר המדינה עולה היום כמעט 70,000 ש"ח והמחיר עולה בכל יום, כך שכל מטר שווה זהב", הוא מספר. "מכיוון שהקרקע בכיכר הופשרה לבנייה, הוזעקתי לשם על-מנת לפתור את סוגיית העצים הוותיקים שצמחו בשטח שעליו הוחלט לבנות". באתר התבצעה פעילות מורכבת של הוצאת העצים ממקומם והעתקתם לנקודות אחרות בכיכר. זו רק דוגמה קטנה לסוגיות אותן הוא פוגש בעבודתו היומיומית.

"השבוע שלי מורכב מליווי פרוייקטים קיימים, פיקוח ושימור עצים, מתן פתרונות וגם סקרים חדשים משלב אפס", הוא מתאר. "והאתגרים גדולים, כי בגדול יש שכבת בטון בין גדרה לחדרה ומול זה יש עצים, שהם אורגניזמים חיים שצריך לשמר והם זקוקים למינימום הכרחי של קרקע, מים וניקוז. לפחות במרכז, סביר שלא יוותרו על עתודות הקרקע האפשריות לבנייה וזה מצריך יצירתיות בנסיון לשמר עצים".

הוא מספר על מודל "יערנות עירונית" המופעל בעיקר בתל אביב. "בתל אביב יש מודעות לנושא הזה. בכל פרוייקט של שיפוץ רחוב, חופרים תעלות שתילה המיועדות לעצים, זה משאיר מקום להגדלת נפח שורשים ומאפשר לעץ קליטה וצמיחה טובות יותר. זה חלק מהבנה כלל-עולמית שהעצים הם חלק מתשתית עירונית בריאה וכי יש לנהל את המשאב הזה כמו משאבים אחרים. מחקרים הוכיחו כי סביבה עם עצים מפחיתה אלימות, מטפחת קהילתיות וזה בלי לדבר על היתרונות הפיזיים של הצללה ושל הורדת טמפרטורה".

הוא רואה חשיבות גדולה בסקרי העצים שהוא מבצע לפני תחילת פרוייקטים של בנייה. "הכוח של הסקר הוא בשלב התכנון הראשוני בו נקבע השימוש העתידי בשטח. כשאני מזהה קבוצת עצים איכותית, אני מכוון לייעוד של שטח ציבורי פתוח וכך ניתן לשמר עצים לדורות הבאים. לא פעם זה נעשה במשא ומתן עם הקבלנים, היזמים והמתכננים. צריך להיות יצירתי ולנסות לרתום את כולם לטובת הנושא. לדוגמה, אם יש כמה אקליפטוסים, יתכן ואציע ליזם להשאיר אותם, לקרוא לפרוייקט 'צמרות האקליפטוס' ולכוון את הבנייה כך שבאזור העצים תהיה גינה ציבורית משום שהפרדוקס הוא שעצים מעלים ערך נדל"ן, למרות שבתכנון הם, כאמור, נתפסים לא פעם כהפרעה".

הוא מספר עוד על ההבדל, גם בתחום הזה, בין הפריפריה למרכז, על כך שהעבודה מעניקה לו את היכולת להסתובב ברחבי ישראל ואיך הוא רואה עד כמה הישראלים הולכים ומצטופפים ואז נגמר הזמן. בדרך חזרה, מתחת שמש הצהריים הלוהטת של יולי הקופחת על הקרחת שלי, אני משתדל לדלג מעץ לעץ.