צילום: יוסי רום

זה החלק השני של הכתבה העוסקת בסיכום התקופה שלי בוועדת תכנון והוא עוסק בנושאים ארגוניים הנוגעים לתכנון ולוועדה בפרט, כשבניגוד לחלק הראשון, אני לא חושב שיש כאן מאבק בין תפיסות עולם אלא פשוט התנהלות פגומה המאפיינת (אולי) לא רק את עבודת הוועדה אלא גופים נוספים בקיבוץ.

וועדת תכנון מורכבת ממספר בעלי תפקידים – מנהל ויו"ר קהילה, אדריכל, מרכז הנוי ויו"ר הוועדה – ונציגי ציבור, שעד כה היו ממונים על בסיס עניין בנושא או הוזמנו על-מנת ליצור שיקוף של מגוון הדעות בציבור. צריך להדגיש שזה אינו שיקוף ייצוגי, כלומר אין וודאות שמספר הנציגים התומכים בגישה מסוימת משקף את חלקם היחסי בציבור.

אז מה עושים, בעצם, נציגי הציבור בוועדה?

נציגי הציבור בוועדת תכנון מאפשרים למובילי התכנון לשמוע דעות מהציבור ולהתאים את התכניות כרצונם – אבל למעשה מדובר בגוף מייעץ ובמידה שמתקיימות בו הצבעות, הן אינן מחייבות להבנתי.

נציגי הציבור בוועדה יכולים גם לקבל התראה מוקדמת על חלק מהתוכניות ויכולים להעלות נושאים לדיון, אבל בפועל המצב הוא שהוועדה לא נפגשת בתדירות מספקת כדי לאפשר קידום אמיתי של פרויקטים במסגרתה. בסופו של יום זה לא גוף נטול ערך, אבל הוא נתון לגמרי לשימושם של המתכננים הראשיים, או "צוות תכנון מצומצם" כפי שהם מכונים.

איני בטוח מה הרקע התקנוני לקיומו של הגוף הזה, אם הוא ישנו בכלל, אבל בשנים האחרונות מורכב צוות התכנון המצומצם מיו"ר הוועדה (כשנכנסתי צפריר וכיום ארז אייזנר), אדריכל הקיבוץ (עמוס וכמן) ומנהל/ת הקהילה (כיום שרון ובעבר איל) כאשר בפועל מרכז הוועדה ומנהל הקהילה היו היזמים העיקריים של פרויקטים תכנוניים בקיבוץ.

צילום: יוסי רום

לא מעט מהפרויקטים, קטנים ולפעמים גדולים, קודמו בערוצים מקבילים לוועדת תכנון כגון המועצה, ההנהלה או צוות התכנון המצומצם, כאשר המעקב אחריהם היה בלתי סדיר במקרה הטוב.

פרויקטים אחרים (שבילי אופניים או שביל הליכה היקפי שיזם אודי בליך) לא קודמו עם אותם משאבים.

פרטי התכנון של הפרויקטים לא מוצגים באופן המאפשר דיון ולעיתים אינם מוצגים כלל לפני ביצוע.

איני מספר זאת כדי להאשים מישהו אלא כדי לתאר את המצב הקיים. זה פורום רחב, שנפגש לעיתים רחוקות יחסית וכולנו אנשים עסוקים.

בשורה התחתונה –  על-ידי קביעת סדר היום לדיון ותעדוף משאבי התכנון והביצוע, יכול צוות התכנון המצומצם לקבוע את המצב התכנוני בשטח כמעט כרצונו.

גם אם יש לי ביקורת על פרטי הביצוע והתהליך, אני שמח על פרויקטים רבים והתהליכים שנעשו, כגון בניית שכונות ההרחבה (צפריר) המרכז המסחרי ותכנית האב (איל ועמוס) ויש לי הערכה לעמוס כאיש מקצוע מעולה וחסר פניות.

מצד שני, אין לי ספק שהחזון התכנוני אליו מתכוון הקיבוץ כיום, אם בכוונה ואם במחדל, הוא שגוי. אין זו גזירת גורל ולמעשה גם אין זו אפשרות שנהפוך לפרבר "בסגנון רעננה" (ציטוט…) כפי שרואים זאת חלק ממובילי התכנון שלנו וסופנו שנצא קרחים מכאן ומכאן.

נקודות ההשפעה העיקריות שלנו כציבור צריכות להיות:

1. דרישה שלתפקידים בעלי חשיבות מהותית, כגון יו"ר הוועדה ואדריכל הקיבוץ, יוצגו לציבור לבחירה לפחות שני מועמדים בעלי תפיסות עולם שונות.
2. דרישה שכאשר אנחנו ניצבים בפני הכרעות אסטרטגיות, יובאו לדיון ציבורי (מועצה/אסיפה) לפחות שתי חלופות ברמת גימור סבירה ולא חלופה אחת שעברה "ריכוך ועיבוד" מוקדם כך שתחליק בגרון לכולם.
3. בקרה הדוקה יותר על צוות תכנון מצומצם, תוך שמירה קפדנית על נהלים – כגון הצגת תוכניות מפורטות לפני ביצוע.

בניגוד לשינוי המצב התכנוני ישירות בהחלטות אסיפה, הצעות ארגוניות אלו אינן קשות לביצוע והן תיצורנה השפעה אמיתית ומיידית על המצב בשטח.