מתוך ספר החיים, 40 השנים הראשונות, גבעת חיים איחוד, תשנ"ב

.

הקבוצה הראשונה מנתה כמה חברים ובהם יצחק רובין אבא של ידיד, שולמן אבא של עמליה, צבי יחיאלי, אבא של נירה פראן, יקסל אבא של עמי רטר. הם היו יוצאי רומניה-וינה, והתחילו בנהלל, עפולה ואח"כ בבת גלים בחיפה ובחדרה. עיקר עיסוקם הייתה קבוצת בנין.  ונקראו  קיבוץ ג. בשנת 1929 היה הפילוג הראשון על רקע קולקטיביות רעיונית. כתוצאה מכך עזבו מייסדי קיבוץ מעברות, שהיו יריבי גבעת-חיים שנים רבות.

ב- 14.7.1932 עלו הראשונים לגבעת-חיים בעמק חפר. הקבוץ גדל והתפתח, ובשנות מלחמת העולם השנייה הקימו את בית החרושת "גת". המטרה הייתה לנצל את עודפי פרי ההדר כי הים התיכון היה חסום בעת המלחמה. לאחר זמן קצר, בעת המצור על בריטניה, משרד המזון הבריטי התקשר לקבלת מיץ תפוזים, כמזון בסיסי לילדי בריטניה, דבר שביסס מאד את הקיבוץ.

במשך השנים התגבשו שתי חברות, לפי המפלגות בתנועת העבודה. במזכירות היו 4 חברי מפ"ם ו- 3 חברי מפא"י. בשנת 1951 חל פילוג בתנועה הקיבוצית.

בגבעת-חיים הורגשה השתלטות קבוצת מפ"ם על תפקידים מרכזיים כמו מזכיר, קליטת עליה, מדריכי נוער ומורים, בעוד שהתפקידים הכלכליים, במקרה, בידי מפא"י. רובין היה גזבר בשנים אלו: "אנחנו לא הסכמנו לחנך את ילדינו לאור הקומוניזם של סטאלין, אלא  ברוח הציונות הסוציאלסטית, בדגש על ציונות".

הוויכוחים התרבו, והמאבק על התפקידים נמשך, "העמידו אותנו מול הברירה המשולשת: כניעה, נדידה או חלוקה". ונבחרה הדרך השלישית, חלוקה לפי אחוזים.

המשפחה הראשונה שהתקבלה לגוף החדש ביום 3.11.51 היו חיימק'ה ואגי ורדי. החלוקה המעשית התחילה ב- 2 למאי  1952 בהפרדת החשבונות לפי 42%-58% ובהמשך חלוקת כל הרכוש והענפים, בפיקוח המרכז החקלאי.

גם בכפר-סאלד סערו הרוחות. בקבוצת העוזבים יחס הכוחות היה 18 בעד  הישארות במקום ו- 62 בעד הליכה. השאלה הייתה לאן? הלכו לבדוק ב- 13 קיבוצים ומשיקולים שונים נבחרה גבעת-חיים, בין השאר כי לא הולכים להצטרף לקבוץ קיים אלא לבנות יחד דבר חדש, ובכל זאת חברה גדולה וחברת ילדים גדולה מבוססת ופועלת. ב- 30.4.1952 חברי כפר-סאלד הכריעו במשאל, והודיעו על הצטרפותם לקבוצת גבעת חיים איחוד.

האיחוד בין כפר סאלד לגבעת חיים איחוד

באותה תקופה, כשנתיים לאחר סיום מלחמת העצמאות עמדו קרקעות רבות למסירה. בערים נבנו שכונות "שיכון וותיקים" וקבוצים רבים קבלו תוספת קרקע. גם גבעת חיים קבלה תוספת קרקע בקובני, בקקון וצפונית לקיבוץ הקיים. פעמיים, בט"ו בשבט, ניטע שם יער, העצים ליד בית טרזין והאורן ליד המרפאה הם שרידים לכך. אך כאשר הוחלט על הפילוג ובניית קיבוץ חדש, שעדיין לא היה ידוע איפה ומה יהיו גבולותיו, בט"ו בשבט 1952, נטענו בנפרד שדרה לאורך הכביש.

טקס הנחת אבן-הפינה נקבע ליום 23.5.1952 ונחוג ברוב עם בנוכחות בן-גוריון, הרצפלד, ועוד. בערב הייתה מסיבה גדולה יחד עם החברים מכפר סאלד, אשר חזרו בינתיים לביתם בגליל.

ישראל כץ בהנחת אבן הפינה

בחדשים הבאים נעשו עבודות התכנון לבניית הישוב החדש. היינו אחד הקיבוצים הראשונים שנבנה כולו לפי תכנון שהתבסס על נסיון של 20 שנה, ולא כבישובים הוותיקים שנבנו טלאי על גבי טלאי. במרכז היישוב חדר-האוכל, ומוסדות המנהלה והתרבות. בתי התושבים נחלקו לשני גושים, הדרומי והצפוני, כשביניהם בתי הילדים. הפעוטונים קרובים למרכז, מאחוריהם הגנים, ומאחוריהם הבתים לגיל בית הספר. כל בית במרחק לא יותר מ- 350 מ' מן המרכז.

חדר אוכל בבניה

ראשונים נבנו הצריפים לאורך הכביש בשטח שבין משפחת זעירא (כיום) לבין אזור בתי הקומתיים, ולידם המקלחת הציבורית, מוכנים לקליטת חברי כפר-סאלד. גן הילדים הראשון בצריף ליד גן דולב, שימש גם הוא לילדי כפר סאלד. בינתיים נמשכו החיים מעבר לכביש, וגם חדר האוכל הנפרד ל"איחוד" היה שם. הייתה תנועה ערה  משני עברי הכביש שנכנסה לתלם עם בוא חברי כפר סאלד והאוטובוס שעבר עם רולף דרייפוס.  הטנדר הכחול של פטר העביר אוכל ושירותים מצד לצד.

בנייה בנקודה

בסך הכל המעבר, שהיה קשה לכולם, עבר בשקט יחסי, פרט ליום אחד בו התחדד הסכסוך עם המאוחד. ולאט לאט, אך מהר באופן יחסי, נבנתה "נקודה" לתפארת.

 

One Response to כך היינו: ככה זה התחיל / מרים ארזי

  1. לאה אשכנזי הרץ הגיב:

    מזכרונותיו של אבא שלי – חיים אשכנזי ז"ל מקיבוץ מעברות שהיה בועדה מטעם עמק חפר שעסקה בפרוק וחלוקה של הנכסים החקלאיים בין האיחוד למאוחד :
    בתוך התהליך נשאלו החברים אחד אחד איפה הם יבחרו לחיות , כאשר הגיעה הוועדה לזיגי ז"ל הוא היסס רגע ואז שאל : איפה יהיה הגיפ? וכאשר הובהר לו שהגיפ יועבר לאיחוד הוא אמר בבטחון אני עובר יחד עם הגיפ! …..
    אגדה או אמת ? אין מי שיעיד אבל הסיפור נחמד כשלעצמו .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896