מילות פרידה מדורית וזיווה:
אמאל'ה, היום את חוגגת . . . נפטרת מהכאבים, מכסא הגלגלים והעיקר מהתלות באחרים.
זה היום שלך, אבל לא שלנו. אנחנו, דורית וזיווה, לא יודעות ממה להתחיל. חיים כאלו ארוכים,
כמעט 98 שנים יפות, מהנות, קשות אך מלאות רוח חיים אופטימית.
לפני 29 שנים עברת אירוע מוחי קשה, נשארת משותקת פיזית אך לא נפשית ו"לא ויתרת" לעצמך ולנו. לאורך כל הדרך נפלת הרבה ותמיד תמיד קמת. לפעמים עם עזרה ולפעמים לבד.
את זוכרת שנתת טרמפ למרים גל? ומה הסוף, מרים הגיעה לבית החולים ואת הגעת הביתה.
ועוד נזכיר לך כשהתהפכת ליד הרפת, הקלנוע התהפך עלייך וגרשון שהיה שם הרים את הקלנוע והעביר אותו לתיקון, ואת, אשת הברזל, הגעת שלמה הביתה.
את זוכרת את כל העצים והשיחים שעקרת תוך כדי נסיעה עם הקלנוע? ועוד ועוד נספר.
מאז ומתמיד התבדחנו איתך שאת כמו נחום תקום וצחקנו ביחד.
אמא, את זוכרת שהיו גם קטעים של אולי פעם ????
אולי פעם תבואו?
אולי פעם תיקחו אותי ?
אולי פעם ניסע?
אולי פעם תספרו לי על המשפחה עוד קצת?
וגם על זה התבדחנו ביחד כי ידעת שנתנו את כל שיכולנו.
וחס וחלילה שלא נשכח את כל המיציות והמולות וסאסא, ואת כל שאר נספחי השפם והזנב שאהבת.
הם זוכרים כמה ארוחות ערב וצהריים חסכת מפיך כדי להשביע את רעבונם.
מעבר לארבעים שנה נהנית מהנכדים והנינים שהיוו מקור לשמחה ואושר בל יתואר לחייך.
אמאל'ה היום נפרדת מאיתנו, החלטת להצטרף לראובן ואבא. תמסרי להם ד"ש.
אוהבות וכבר מתגעגעות
בנותייך, זיווה ודורית.
Share this post
