מה אני אומר לכם: הייתי בבית ימים שלמים לבד; ישנתי לבד, אכלתי לבד, ביליתי לבד, התקלחתי לבד וכו' – כמו שציוו עלינו. ובשבת האחרונה הלכתי לנוח בצהריים, וכשקמתי היה לי חם אז לקחתי את הקלנועית שלי ופתחתי אותה כדי שזיעתי תנדף ממני והתחלתי לנסוע בשבילי הקיבוץ. ולא תאמינו, התחלתי לפגוש אנשים שאני מכירה ושאיני מכירה, ועל פני כולם הופיע חיוך וידיים הונפו לשלום והרבה שעצרו את הקלנועית שלי והתבדחנו. מה אומר לכם, היה כל כך נעים ושמח לצאת קצת (מהעונש המוטל עלינו) ולראות שכולם במצב רוח טוב ושמחים להיפגש.

פשוט לא האמנתי שאחזור הביתה עם כזה אושר ושמחה. אז בואו נשמור על מה שיש לנו, כי כל מה שיש לנו הוא

נ ה ד ר!