בסוף אוגוסט יצאנו לטיול משפחתי, חווייתי ומאתגר לתאילנד. הוריה של עדי, אשתי, יזמו את הרעיון לביקור משפחתה של כלתם (בנם הבכור התחתן עם אישה תאילנדית ממוצא בורמזי) המתגוררת בכפר לָיִי אוֹי בקצה המערבי של תאילנד. עדי ואני, יחד עם עומר בן השנה וחודשיים, הצטרפנו לחופשה שהייתה אינטנסיבית מאוד וכללה טיסות ונסיעות ארוכות, במיוחד עבור תינוק קטן, לו זו הפעם הראשונה בחו"ל.

16 ימי הטיול תוכננו סביב הכפר, כך שהיה ברור שזו ליבת הנסיעה. עם זאת, נותרו לנו כמעט שבועיים לטייל באחת המדינות המתויירות ביותר בעולם שהיא יעד פופולרי ואהוב בקרב ישראלים.

היציאה בסוף הקיץ היוותה אתגר, שכן מזג-האוויר בתקופה זו גשום ברוב אזורי המדינה. הגשם לא פגע בנו באופן משמעותי, אך מנע מאיתנו לטעום מהאיים ומהחופים המפורסמים של תאילנד. כך שאם אתם מחפשים המלצות על חופשת בטן-גב – לא הפעם.

שלב ההכנות

בדיעבד, המטען שהבאנו היה קצת מוגזם. יצאנו עם חצי בית מרקחת במזוודה והחששות מקלקולי קיבה של עומר התבדו לחלוטין. אפשר להניח שהמערכת החיסונית שלו התחזקה מאוד נוכח המאכלים שטעם, החפצים הלא סטריליים שהכניס לפיו ובעיקר בזכות המוצץ האהוב עליו, ששרד כמעט כל דבר אפשרי (זה הזמן להודות לאחד ממנקי הרחוב הראשי של העיר פטאיה, שלא היסס לרגע כאשר הרים אותו מהכביש אחרי פעם נוספת שבה עומר הטיח אותו על הריצפה מבלי ששמנו לב). עומר כבר יכול לאכול כמעט הכל, אך דאגנו להצטייד בשקיות רבות של רסק פירות וירקות, חטיפי בייבי-ביס וכמובן שתי קופסאות של תחליף חלב.

סיוט בדרך לבנגקוק

האמת צריכה להיאמר: בילוי באוויר עם תינוק קטן במשך תשע שעות רצופות זה לא תענוג גדול. אם לא שילמתם על כרטיס במושבים המרווחים הנמצאים לפני יציאות החירום ואם לא היה לכם מזל לקבל אותם – התינוק יהיה בידיים שלכם לאורך כל הטיסה.

אמנם לא משלמים על תינוק עד גיל שנתיים, אך הסבל הכרוך בכך עלול להיות גדול. במשך הטיסה הוא בכה הרבה וכשאיבד את שלוותו יצאנו איתו, בתורות, להליכות הרגעה. אבל כמו כל דבר טוב, גם לדברים רעים יש סוף. אחרי 20 שעות, שלוש טיסות רצופות עם שתי המתנות בנמלי-תעופה, הגענו עייפים עם כאבי גב ושרירים תפוסים אל צ'אנג מאי, העיר הגדולה של  צפון תאילנד.

ברוכים הבאים לתאילנד

לאורך כל הטיול היה עומר "להיט" בקרב התאילנדים (ובעיקר התאילנדיות). בכל מקום חייכו אליו, דיברו איתו בשפתם, נישקו אותו, מיששו אותו בחיבה וגם בגסות. מן הסתם, מוטב שלא לאפשר קרבה יתרה לתינוק אבל אפשר גם לזרום עם הסיטואציה, לחייך בחזרה וכמובן לוודא שאף זר לא באמת יוכל לפגוע בו.

צמד המלים שעומר שמע יותר מכול היה "ג'ַה-אֶהה" – הגרסה התאית ל"קוּקוּ" שעושים לתינוק תוך כיסוי הפנים עם הידיים והסרתם. הגדילו לעשות בנות בנגקוק שאף ניסו והפגינו אליו תשוקה עד כדי שליחת מסרים מיניים שאותם לא אפרט כאן. להזכירכם, הילד בן שנה וקצת. קצת מוקדם בשביל חוויה מינית ראשונה, לא?

איך מתניידים?

לקחנו לטיסה שלושה אביזרי נשיאת תינוק: עגלה מתקפלת שנלקחת על-ידי הצוות בשרוול העלייה למטוס; מנשא רך בו התינוק "תלוי" מלפנים (נכנס בכל תיק או מזוודה) ומנשא טיולים גדול (ויקר) בעל מערכת גב מתכווננת, שבו התינוק יושב בנוחות מאחור (המנשא הזה נשלח כ"כבודה חריגה").

מוטי וענת, הוריה של עדי, הם בעלי חנות ענתיקות ופרטי אספנות ולכן בילינו בשווקים. בכל עיר וכפר מצאנו את השוק המקומי והסתובבנו שעות בין הדוכנים השונים. במקומות הדחוקים הללו, קשה מאוד לנייד את עומר בעגלה ולכן היה קל יותר להשאיר אותה במלון ולסחוב אותו על המנשא הרך.

מיותר לציין שכולנו חזרנו הביתה עם כמות אדירה של בובות, חפצים מיוחדים מלאכת יד, מוצרי חשמל ובגדים בזיל-הזול. המלתחה ואגף הצעצועים של עומר זכו לחיזוק משמעותי.

נסיעות, נסיעות, נסיעות    

בילינו שעות ארוכות ברכב הסעות גדול (באחד הימים יצאנו לדרך בשעה 8:30 בבוקר והגענו ליעד הבא לאחר 12 שעות). עומר אמור לנסוע בכסא בטיחות לרכב, אבל בתאילנד הדבר לא תמיד התאפשר ולכן, במרבית הנסיעות הוא היה על הידיים שלנו וגם ישן חלק ניכר מהזמן. בסך הכול הוא עמד במצבים הללו בגבורה ולא התלונן יתר על המידה. היו לו רגעי הנאה רבים בדרכים, כאשר הסתכל החוצה וראה את הנוף המתחלף במהירות והצביע על כל עץ, בית ופיל שחלפו מבעד לחלון המכונית.

אין שגרה

לתינוק בגיל הזה יש סדר יום ברור, אך בטיול מן הסוג הזה הוא משתבש לא פעם. שנת הבוקר עלולה להתעכב ואף להתקצר או לא להתקיים כלל, זמני הארוחות משתנים וגם השנ"צ הקדושה שלו עלולה להצטמצם בחצי ואף יותר.

כנראה שהוא סבל מיעפת (ג'ט-לג) ונרדם בשעות לילה מאוחרות מאוד, לפעמים אפילו באחת ובשתיים לפנות בוקר. למשוואה הזו יש להוסיף את העובדה שלא בכל מלון הייתה לנו מיטה עבורו ולעתים הוא נאלץ לישון יחד איתנו.

חשוב להזכיר שלא ויתרנו כמעט על שום פעילות שתכננו: כשרצינו לצאת למסע קניות סוער בשווקי הלילה, לקחנו אותו איתנו. רק במקרים בודדים בלבד נעזרנו בשירותי הבייביסיטר של סבא וסבתא.

גם זה קרה במהלך השהות בתאילנד: עומר נעמד ללא כל תמיכה ואף התחיל לצעוד בעצמו. פרק חדש ומרגש בתהליך הגדילה שלו התחיל דווקא שם, מה שהעצים את החוויה. גם מילים חדשות (בעברית) שרכש בתקופה הזו, נרשמו בפנקס ההתפתחות.

צ'אנג מאי- פטאיה – קו צ'אנג – קנצ'נבורי

בצ'אנג מאי בילינו ארבעה ימים ונהנינו מאוד מהאווירה. זו עיר תיירותית אך לא באופן מוגזם, יש בה אותנטיות ואפשר להישבות בקסמה בקלות. יש בה מקדשים בודהיסטים מרשימים, שווקים נהדרים עם הרבה מציאות ואוכל טוב וכמובן, מסאז'ים מרגיעים במחירים מצחיקים. "שוק הלילה" הוא האטרקציה הידועה של העיר, מומלץ להגיע מוכנים עם תיקים ריקים וקל מאוד להוציא את הארנק ולצאת משם עם שלל רב.

משם נסענו לפטאיה, "עיר החטאים" של תאילנד. קצת נבהלנו מהסירחון ברחובות ומהאווירה והחלטנו להמשיך הלאה אחרי יומיים אל האי קו צ'אנג – פיסת גן עדן בדרום מזרח תאילנד, לא רחוק מהגבול עם קמבודיה.

באי הייתה אווירה נעימה אך לצערנו ירד גשם כמעט ללא הפסקה בכל 40 השעות שבילינו בו. משם נסענו במשך יום שלם אל העיר קנצ'נבורי, השוכנת על גדות הנהר קוואי (שם נמצא הגשר המפורסם מהסרט) ועזבנו אותה למחרת בבוקר.

כפר ביקרנו

גולת הכותרת הייתה ביקור בכפר של סַה, גיסתה של עדי. לאחר נסיעה ממושכת בפיתולי הרים שאינם נגמרים, לצד נוף מהמם של אגם חורף ענק שבתוכו ולגדותיו ישנם בתים מטים ליפול, הגענו אל לָיִי אוֹי. הכפר נמצא באזור חיץ בין תאילנד למיאנמר והכניסה אליו דורשת בידוק של חיילי צבא מיאנמר. המקום כמו קפא בזמן – אין כבישים, בתים קטנים ומתקלפים, תרנגולות לצד תעלת מים המנקזת את מי הגשם הרבים יחד עם הביוב. לצד זה, הכפר מחובר לחשמל והתושבים בעלי מכוניות מודרניות ומשתייכים לקבוצה אתנית הנקראת "מוֹן".

החוויה המרכזית שלנו הייתה בבוקר בו ביקרנו בביה"ס המקומי. הגענו לשם על "תוּק תוּק" ממנו חילקנו לילדים המאושרים גביעי גלידת וניל באמצע יום הלימודים. ההתרגשות שלהם מהמפגש והאושר שנוצר היה שווה את כל המאמץ. עדי, לה ניסיון רב בחינוך ילדים מכל הגילאים, איגדה סביבה קבוצת ילדים, הפעילה אותם בשירה ובריקודים והעבירה להם שיעור מזורז באנגלית.

בנגקוק והביתה

במעבר חד נסענו לכרך הענקי בנגקוק, בירת תאילנד. מלבד קניות בקניונים ובשווקים הרבים בעיר, יצאנו לשיט על סירת "זנב ארוך" בנהר צ'או פריה החוצה אותה ובעיקר בתעלות היוצאות ממנו ומציגות תמונות אחרות לחלוטין של בנגקוק. פחות גורדי שחקים וכבישים פקוקים וסואנים, יותר שכונות עוני ובתים פשוטים מטים ליפול. היה סיור מרתק מאוד, שכלל צפייה בלטאות ענק משתזפות על גדות התעלות וחצרות הבתים.

רחוב הקוואסן המפורסם עמד בציפיות: שדרה רחבה, צפופה בהמון אדם ועמוסת דוכנים, מסעדות ופאבים מרעישים. האורות מהלוחות האלקטרוניים התלויים על גגות הבניינים מזכירים לרגע את כיכר טיימס בניו יורק. מומלץ לבקר כאן בעיקר בשעות החשיכה, כאשר הרחוב הופך למסיבה אחת ענקית שמתרחשת מדי ערב.

התיקון

המזל שיחק לנו בדרך חזרה: דיילת הקרקע החביבה של "רויאל ג'ורדאניאן" סידרה לנו את מושבי המטוס שלפני יציאת החירום. עומר ישן במהלך רוב הטיסה במיטת תינוק ואנחנו ישבנו נינוחים ורגועים.

אחרי 16 ימים חזרנו עם עומר אל סביבתו הטבעית. הקליטה שלו בפעוטון החדש לא הייתה חלקה, אבל גם לא נוראית. תוך יומיים הוא התרגל לחבריו החדשים, וכנראה שאינו מתגעגע ללילות לבנים במטוס, נסיעות אינסופיות באוטו ושינויים תכופים בלוח הזמנים.