*הוקרא באסיפה לקבלה לחברות

הבית הראשון בו גרתי בקיבוץ, הבית של ההורים, הוא היום הבית בו גרים מירב ודודו נקר. מחלון החדר שלי השקפתי על עץ תפוז סיני גדול ובמדרכה לפנות ערב עברו דובי קרול, רפי נחמני ואסתי בירן.
מרחק פסיעה משם, היה המרכזון, עם רותי הורוויץ ואח"כ זהבה צ'רבינקה, שהיה גם לפעמים קצת בית. בכיתה י"א עברתי לחדר 18 בנעורים ליד נמרוד צ'רבינקה. אז יצאתי לצבא וקיבלתי חדר חיילים עם סער דייג ואז שוב חדר חיילים אליו הצטרפה יעל. כשנולדה לנו תמרי, עברנו לבית משופץ בשכונת הנעורים, היכן שגרים היום יואב רובין ובן זוגו. ובערך כשנולדה אלה, עברנו שורה אחת אחורה, שם החלפנו את בועז ושלומית ארזי.

אבל במהלך השנים וגם היום היו לי בתים נוספים בקיבוץ. הבית בבריכה של יורם וסנדי ואמנון, הבית בחדר האוכל של רענן ועכשיו של אלה, הבית אצל עזרי בקפה, הבית בגני הילדים השונים והפעוטונים, בבית וינה. הבית במאחורה של פורד צהובה של ההודיה בחמש בבוקר כשצור שפע נוהג עם הרגליים, ואז עם מתי בבאר ובגבעה.
ועכשיו קנינו את הבית של מרים גל מיורשיה עידו, אילת וערן ובעת החתימה כאבה לי ההבנה שברגע הזה ניתק הקשר של כל המשפחה הזו מהקיבוץ ומהבית. בעבר נקראו הבתים בקיבוץ חדר, מכיוון שהבית היה הקיבוץ ובתי החברים היו חדריו השונים. התחושה הזו שאפשר למצוא בית בכל כך הרבה מקומות הלכה איתי לכל מקום אליו הלכתי בהמשך הדרך, בארץ ובעולם. לאורך השנים הפכו הבתים והאנשים השונים להיות חלק ממני ואני שמח שביום הזה אנחנו חוגגים את היותנו חלק מהבית הזה ואת הזכות להמשיך לבנות יחד אתכם את הבית במקום המיוחד הזה שיש לנו.
כל אחד צריך שיהיה לו מקום שמרגיש לו בית, במיוחד ברגעים של קושי. הייתי רוצה שתחושת "יש בית" הזו תהיה נחלתם של רבים…