שלום,

חודשיים לכניסתי לתפקיד, וככל שאני מתוודעת לסביבה הארגונית והחברתית בגח"א בעת הזו, אני נחשפת לאתגרים שמזמנים לנו הנושאים המרכזיים שעל סדר היום הציבורי, מודעת לשיח המתנהל במדיות השונות, ומתכוונת, יחד עם שותפיי לניהול ובהובלת הנהלת הקיבוץ להמשיך ולפעול ברוח של שיתוף, שקיפות וחיפוש דרכים שיאפשרו לממש את המטרות שהגדיר הקיבוץ בשנים האחרונות.

דיאלוג, בכל פורום ומדיה, אינו בהכרח מסתכם בהסכמה או ויתור על עמדה מקצועית או עקרונית, אך הוא מאפשר להכיל מגוון של דעות ולבטאן באופן מכבד וענייני, אשר הכרחי בחברה השואפת להתנהל בשיתוף וביצירת הסכמות רחבות, ככל הניתן. הדבר דורש זמן, ויכולת להאמין שיש ביכולתנו ליצור יחד שינוי ולמצוא נתיבים שמחברים בין גופי הניהול והציבור, כיון שכולנו באותו הצד. התוצאות לא תמיד נראות לעין מיד, אך אני בטוחה כי הן תגענה.

צוות ממלאי התפקידים (יו"ר קיבוץ, מנהלת קהילה, מנהל עסקי, מנהלת מש"א) לומד אף הוא את דרכו החדשה כצוות, ומקדיש זמן ומשאבים לגיבוש דרכי עבודתו, תוך התייחסות בכובד ראש לכל סוגיה שעל סדר היום הציבורי.

ערב כניסתי לתפקיד החל תהליך מונחה לגיבוש "קוד אתי להנהלה" במטרה לשפר את יכולת ההנהלה לפעול כגוף שמתקיים בו אמון בין חבריו, לגבש "שפה ניהולית" מוסכמת ולהצליח בהגשמת המטרות באפקטיביות. תהליך שקיבל משוב חיובי מצד חברי ההנהלה ויימשך במקביל לעבודתה השוטפת, עד להשלמתו אשר תהווה תשתית להמשך עבודה בריאה ומקדמת.

במקביל לכך קיימתי ואמשיך בימים אלה לקיים פגישות אישיות עם נציגי הציבור בהנהלה על מנת להכיר, לשמוע וללמוד כיצד תופס כל נציג את תפקיד ההנהלה ובתוך כך, את תפקידו (המורכב) כחבר הנהלה.

בקיבוץ כאמור מתקיימים כעת תהליכי קבלת החלטות אסטרטגיות אשר ישפיעו על עתידו ועל צביונו מבחינת הצמיחה הדמוגרפית, האקלים החברתי, גודלו ואופיו.

בצד של שיוך הדירות – היכולת להגיע להסכמה: האם מתקדמים, וכיצד.

המועצה קיבלה החלטה לגבי אופן ההתקדמות, ובכל זאת תוצאות ההצבעה מלמדות שיש עוד דרך לעשות. האם תתגבש תפיסה שרואה את עתיד המקום בראיה חברתית וכלכלית כוללת, או האם מה שיכריע הוא אינטרס סקטוריאלי, או אישי, חשש מאי וודאות, או התרסה מול גופי ניהול שחלקנו מתקשים לסמוך עליהם. אין בכך משום כוונה שיפוטית, מובן שיש מי שנושאים עמם "מטען", אך ראוי לעצור ולשאול – האם הוא תמיד לגופו של עניין, ומי משלם את המחיר.

גם עלינו נבחרי הציבור לקחת אחריות לברר ולהבין מה ביסוד ההתנגדות, גם אם אינה בהכרח של מרבית החברים, אך היא מקרינה ונוכחת. לבנות מחדש את גשרי האמון, ובמאמץ משותף למצוא את הדרך להסיר חסמים ולהתקדם.

מכלול הנסיבות מביא אותנו בנקודה זו לאי בהירות שלאורך זמן עלולה לפגום במרקם החברתי העדין, ביכולת לגבש הסכמות וביכולת לצמוח כקהילה באופן אופטימאלי. אגב כך נאלץ הקיבוץ להסתפק ברע במיעוטו במציאות מגבילה, או לגזור על עצמו את תכתיבי הרגולציות אשר חודרות אל המרחב האוטונומי והייחודי לנו שאנו מנסים לשמר ולטפח. הדבר משפיע בצורה משמעותית על התנאים בהן ייבנו השכונות החדשות, אך לא רק. זה בידינו להחליט ולעשות.

תב"ע חדשה – תהליך חשוב ומהותי אשר ישפיע אף הוא על אופי הישוב לטווח ארוך. לדוגמה דילמת הבניה הרוויה, כפי שעלתה בערב השיתוף ואף בפייסבוק, המבטאת שאלות שאינן מסתכמות רק בהיבט תכנוני כלכלי, אלא בהיבט רחב הצופה את עתיד הקיבוץ בהקשר של התשתיות הפיזיות וההשלכות החברתיות.

כך גם תכנון אזורי התיירות, המסחר, המגורים, השטחים הפתוחים ומערך התנועה, ישפיעו בהיבטים אלה וכבר היום עולות שאלות שיש לתת עליהן את הדעת בנוגע לקיבולת התשתיות הקיימות – הן הפיזיות והן הקהילתיות, לאור הגידול הדמוגרפי ומגורי תושבים ושותפים בדירות, נוסף על חברי הקיבוץ.

קליטה– לצד הברכה של קליטת הבנים לחברות בעשור האחרון ניכר כי נוצרים גם פערים הולכים וגדלים בתפיסות עולם, וצורך לבחון את תהליך הקליטה בהקשר זה. יש יאמרו הצורך בעת הזו הוא להגדיר תוכנית קליטה שבמהותה עוסקת בהיבטים של אורחות חיים, בירור ערכים, העמקת ההבנה של מנגנון מערך השירותים והמיסוי, ויצירת שיח להיכרות בין האוכלוסיות החדשות והוותיקות, כאשר בניית בית, היא אמצעי בלבד.

נושא מהותי זה משליך על תחושות היום יום, ולעיתים על תהליכי קבלת החלטות, לכן יש מקום לקדם ולצקת תוכן לתוכנית קליטה ברוח זו בעזרת כוחות מבית (ויש).

חינוך בונה קהילה – זו לא סיסמה. בקיבוץ פועלת הנהלת חינוך ערכית ומחויבת, אשר שמה כמטרה את הדיאלוג הקהילתי בכל עניין מהותי שעולה בו הצורך לחשיבה וקבלת החלטות. כדוגמת – קהילה מחוסנת, תנועת הנוער ועוד. שיתוף הקהילה ויצירת שיח סביב הדילמות כהזדמנות לגיבוש תפיסה קהילתית לאורה תתקבלנה החלטות, ראויה להערכה רבה!

תרבות – לא ניתן שלא להזכיר שוב – הדבק הרוחני של הקהילה. התרגשתי לחוות את חג השבועות, את מסלול התהלוכה החקלאית ואת הטקס המרשים והמושקע ששוב בלטו בו כל כך הרבה כוחות יצירה מבית. מחמם את הלב לראות את הקהילה שומרת על אחדות למרות קשיים ושינויים. גם בחג המשק חשוב היה לי לקחת חלק, לברך ולצפות בהצגת בני ובנות כתת פיסטוק, אשר בכישרון רב הציגו נקודות מבט על הקיבוץ בהומור ובחן. אני בטוחה שכל אחת ואחד מהם נתרם מהתהליך המגבש והמעצים לא פחות מאשר מהתוצאה. כל מי שעסק במלאכה, הפיק, טרח, חשב, התרגש ואהב, אתם מביאים הרבה יופי וטוב לקהילת גח"א.

אני פוגשת חברים, נחשפת למצוקות ומשתדלת להיות קשובה ולסייע היכן שניתן לצד עמידה על מדיניות והחלטות קיימות, שיש לכבד, ולשמור על גבלות ברורים. בחלק מן הנושאים יש מקום לבחינה מחודשת, אשר תיעשה בהדרגה.

במקביל לזיהוי הנושאים הדורשים שיפור או שינוי, אני מתחילה להגדיר יעדים להמשך. ביניהם אתמקד בתכנון וניהול תקציב הקהילה ומיצובם של מנהלי הענפים כשותפים ומובילים בתהליך, תוך הקפדה על מדיניות ברורה ושקופה בכל הנוגע לתכנון מול ביצוע, השקעות ועוד.

קליטה/בניה – ומה שביניהם, איגום משאבים וחתירה לניהול אפקטיבי ומקצועי בתחומים שונים כגון בטיחות במרחב הציבורי ועוד. בחלקם ה"מסע" יתמשך ויביא את תוצאותיו בטווח ארוך ואת חלקם ניתן לקדם במסגרת תכנית העבודה לשנת 2020.

חשוב לי לפגוש חברים המעוניינים להביע עמדות ולהכיר. אך במקביל לניהול השוטף, הנושאים שעל סדר היום הציבורי שיש לקדם, והעומס המאפיין את תקופת ההיכרות עם כל תחום, מתנצלת מראש שלא תמיד ניתן לעשות זאת מיד. מובטח שבהדרגה זה יקרה.

לסיום, שורה להשראה:

"כשהייתי בן חמש, אימא תמיד אמרה לי שלהיות מאושר זה המפתח לחיים. כשהגעתי לבית הספר, שאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאגדל. כתבתי 'מאושר'. הם אמרו לי שלא הבנתי את המטלה. אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים."    ג'ון לנון

 שלכם, שרון.