"פעם הייתי קטנה כשיבולת שטרם גבהה" / מרים ילן-שטקליס

מתוך "מעשה בחתול ובשוטר"

כך היו מתחילים כל הסיפורים שסיפרה לי אמי בילדותי, על ילדותה, ושם התחילה אהבתי לקסם המילה והלאה לספרים.

מרגע כניסתי לספרייה ביוני 2017 העורכים שוב ושוב מבקשים שאכתוב…

אז הנה הבשילה העת ואולי גם העט (סגנון אסף אשתר).

אבל תחילה, תודה גדולה גדולה, לרותי על שנים של מסירות ופעילות ענפה. קיבלתי מידיה ספרייה מפוארת ועשירה ותודה על הזמינות, לכל התלבטות ושאלה.

ספרייה היא מקום דינמי, המשתנה בהתאם לצרכי הקהילה ובהתאם לתנודות הזמן.

גבעת חיים איחוד שמקימיו היו אנשי ספר, אינטלקטואלים עוד מבתיהם באירופה, ראו בספרים ובהרחבת הידע חשיבות רבה. בקיבוץ היו כמה ספריות, ספריית עיון שכללה תחומים רבים (ליד בית טרזין כיום חלק מהמוזיאון), ספריית חברים (מול מרפאת השיניים, כיום משרד תרבות) וספריית ילדים (בזמנו ביה"ס משג"ב כיום שפרירים א') ולאחר מכן עברה בצמוד לבתי הילדים (בית התינוקות כיום). ובזמנים מאוחרים יותר הייתה גם ספריית אנגלית (מרכזון ז'-ט').

ב-2002 לאחר דיונים רבים אוחדו כל הספריות למבנה אחד גדול, לאחר שהיווה הרבה שנים בית-ילדים (אפילו שלי עוד בלינה המשותפת קב' גפן).

בנוסף לספרים רותי הכניסה לספרייה גם משחקים ופאזלים, שתרמו רבות להגעתם והנאתם של הורים, ילדים וסבים כמובן.

במשך השנים השתנו הרגלי הקריאה בכמה אופנים, המדיה שנכנסה לחיינו, האפשרות להגיע לחנות ספרים ולקנות (בניגוד לעבר יותר זמין, הוזלת מחירים) ספרי ילדים למשל הורים קונים הרבה יותר מבעבר.

האינטרנט השפיע בעיקר על שימוש בחדר העיון, הרבה מידע שהיה פעם רק בספרים עבר למחשב, או שנהיה לא רלוונטי.

ויש עוד סיבות רבות ומגוונות לשינוי בהרגלי הקריאה והשימוש בספרייה.

כשנכנסתי לספרייה כבר דובר והוחלט שהיא עוברת למבנה המרפאה הישן, עקב רצון של החינוך, להשמיש בחזרה את הבית למרכזון בית הרותם (ה' ו'), מתוך מחשבה להחזירו לסביבה הטבעית לגיל הילדים, ליד בית האלון (א' ב') ובית האורן (ג' ד') ובכך גם לאפשר מרחב נכון יותר למרכזון ז'-ט' הצפוף.

ובנוסף נראה מתאים לשמר את מבנה המרפאה ע"י תוכן ראוי כגון ספרייה.

ולמה אני מציפה כל זאת?

מכיוון שאחד הדברים החשובים ביותר בעיני בזמננו, הוא חינוך לאהבת ספרים. אצלנו זה מתחיל כבר בגן, בשעת סיפור שבועית. ילדי הגנים רימון, דולב ודקל מגיעים מידי שבוע, בקבוצות קטנות כבר שנים רבות לספרייה לעיון וסיפור. וילדי המרכזונים נהנים, מהקרבה לספרייה, הן למי שרק רוצה להחליף ספר, הן למי שרוצה לשבת ולקרוא והן למי שרוצה שקט מהמולת המרכזון. מרגע כניסתי לספרייה עבדתי בצמוד למדריכות החינוך, בכדי ליצור מקום חם וקשוב לילדים, מקום שמאפשר קריאה או משחק, מקום שיהיה להם נעים בו והם בהחלט נענו ונהנו.

ברקע נמשך התכנון למעבר הספרייה, כאשר חוויתי את המקום הרגשתי שאפשר לשלב את שני הצרכים (מרכזון וספרייה באותו המבנה של הספרייה ע"י צמצום המרחב הפיזי שיידרש בכל מקרה גם במעבר למרפאה).

הרווח של הישארותה של הספרייה במיקום ליד המרכזונים הוא לאין שיעור. ועל כך הסכימו גם מדריכות המרכזונים.

מנגד, נאמר שהילדים יוכלו לבוא לספרייה במיקומה החדש בדרך מחדר האוכל למרכזון. לאחר תקופה שהספרייה נמצאת במיקומה החדש, אני יכולה לומר שזה בהחלט לא נותן מענה באותו האופן, הן מבחינת הזמינות והזרימה של הילדים והן מבחינה בטיחותית (אסור היום לילדים לחצות כבישים לבד) ומעבר לכך, ילדים צריכים מראה עיניים, מסיבות אלו ונוספות לא אלאה אתכם בכולן, העדיפות היא כמובן לחזור ולהיות בקרבת המרכזונים.

בשעות פעילות הספרייה אחה"צ, המיקום בקרבת המרכזונים והגנים גורם ליותר משפחות להגיע. המיקום הנוכחי הוא לא בדרך לכלבולית… ולא לרוב שכונות המגורים.

נכון שהספרייה משמשת את כלל הציבור ולא רק את הילדים, אך להבדיל מהילדים מבוגרים יכולים ביתר קלות להגיע לכל מיקום.

אני מקוה מאוד שהספרייה תחזור למיקומה הקודם (ביחד עם המרכזון) או לחילופין שיימצא מקום קרוב יותר.

לגבי מבנה המרפאה הוא אכן ראוי לתוכן מכובד.

היידי חולמת על ארכיון ומוזיאון וזה יכול להיות מקסים (נשבעת שהיא לא אמרה לי לכתוב).

פרוייקט המעבר למבנה המרפאה נודע לי מעכשיו לעכשיו, במהלך סוכות, תוך ארבעה ימים ארזתי והעברתי את הספרייה, עם צוות נערים מקסים במיוחד שהתגייס מיד. ותודה גדולה לשחר בן-אור, שכנה וחברה אחת ויחידה, שעזרתה הייתה הצלה.

ואני רוצה מאוד להודות לחזי ויואב, על זמינות ועזרה רבה – אין כמוכם.

ותודה רבה רבה לרוני פולק, לאלכס ואמיתי, לרוברט, לניב וצוות הנוי.

אלה הרגעים שלחיות כאן מחמם את הלב, כולכם אנשי המקום וכולכם נותנים שרות אדיב ביותר, בסבלנות ובחיוך וזה לא ברור מאליו.

וללביאה כמובן על ה"קלאב קאר" הצמוד לכל הימים, בלעדיו לא היינו זזים. ועל חיוך וצחוק ואהבת ספרים.

לאייל, על האמון שאתה נותן בי.

ולנועה גיסתי (אשתו של שאול), על עיצוב חותמות חדשות מהממות, לפי ה"ג'וקים" שלי.

ובאשר לתוכן הנמצא בספרייה עולות אצלי המון שאלות.

מעבר הספרייה אילץ אותנו לצמצם את כמות הספרים, ולוותר למשל, על חדר העיון, על ספרי אנגלית, הכל נעשה במחשבה והתלבטות רבה – כל נושא ומי שמתמחה בו.

צמצום הספרים הוא בהלימה לתפיסה הנוכחית של "ספרייה קהילתית". ספרייה שמטרתה לשמש את כלל הקהילה והעדפותיה הספרותיות שמתחדשות כל הזמן בהתאם לספרים שיוצאים.

ועדיין אני נמצאת בהרבה תהיות הנה כמה מהן:

אילו ספרים יש לשמור אפילו שלא נגעו בהם שנים, למשל, קלאסיקות חובה לשמור ובטח כאלו שכבר לא ניתן להשיג.

ספרות ילדים – יש לנו אוצר שאפילו שכבר לא משאילים ומביטים בו, הוא היסוד של הספרות העברית לילדים ולכן חייב חייב להשאר.

מה לקנות? התקציב מאוד מוגבל… ילדים, נוער, מבוגרים איך משלבים בין כל הרצונות?

איך גורמים לעוד חברים והורים להנות מהספרייה?

איזה תוכן נוסף ניתן להכניס לספרייה ולתת מענה שיעשיר את מה שקיים בקיבוץ?

אני מרגישה שיש בקהילה רצון למקום לילדים והורים אחה"צ מה יכול להתאים ואיך?

וסליחה, פייסבוק ע"פ בקשת הקהל הצעיר פתחתי… מתנצלת שאני לא עושה בו שימוש רב. אני כנראה קצת "אולד פשן" – לא סתם אני בספרייה… מבטיחה להשתדל יותר.

וקצת על התפיסה שלי:

ספרנית צריכה להכיר את קהל הקוראים, הן המבוגרים והן הנוער והילדים. עליה להיות מעורה בג'אנרים המועדפים על הקוראים, ולהיות מעודכנת בספרים החדשים שיוצאים.

לפעמים מבקשים שאכתוב המלצות על ספרים ואני לא מסכימה, מכיוון שלכל אחד הטעם שלו והנאה מסגנון ספורתי כזה או אחר, חשוב שאנשים ישאלו ספרים ע"פ טעמם ולכן דעתי אינה משנה, מה שמשנה הוא שיבואו לספריה ואכוון אותם לפי בקשתם.

ספרייה היא מקום נותן שירות וכך אני רואה זאת, סבר פנים נעים, זמינות, אדיבות, נגישות ועזרה ככל האפשר.

ולסיום בבקשה החזירו ספרים…

אני ממשיכה את תפיסתה של רותי, שהיא בעיני יותר נעימה ומאפשרת, אני לא נותנת התראות ולא מחייבת כספית, אך בבקשה החזירו, בעיקר ספרים חדשים שמחכים להם, וזכרו שתמיד אפשר לשאול שוב.

ואחרי הכל ומי שהחזיק מעמד והגיע עד כאן…

בנימה אישית זו זכות גדולה להיות "ספרנית", ואני מאד נהנית מהמפגש עם מגוון הקהילה ומהשהייה בין ובתוך הספרים.