מי שצפה בטלוויזיה או נתקל בצילומים מהלווייתו של מוטי קירשנבאום, אולי ראה גם שבהלוויה של מוטי, מאחורי העצים, ניצבה שורת רוכבים על סוסים.

מתברר שהסוסים ורוכביהם היו מחוות "סברה ערביינס".

אז פנינו ליפתח שישפוך אור על הסיפור, ויפתח כרגיל לא אכזב.

מותו הפתאומי של מוטי קירשנבאום ביום שישי, ה-25.9.2015, גרם לצביטה בלב אנשים רבים, השאיר ידידים וקרובים המומים, ואת המשפחה היקרה ממאנת להאמין.
יום לפני, חגג מוטי קרשנבאום את יום הולדתו ה-76 ולמחרת, כל המשפחה ההמומה מתכנסת בבית במכמורת לתוך המבצר המשפחתי.
בסלון ערוץ 10 פתוח, בטלוויזיה מדברים רק על מוטי. תוכניותיו של מוטי – "הגששים" ו"ניקוי ראש" רצות על המסך.
קשה להאמין, האיש שכל כך אוהב את החיים, וניצל כל רגע בחיים, חיי מסקרנות חסרת גבולות, מתח את הגבולות כדי להגיע לעוד יעד, רקם חלומות, הגשים רעיונות כאילו עוד 50 שנה לפניו, הלך פתאום בלי אזהרה.
לא כולם הסכימו איתו, אך היה ברור כי האיש הולך בדרכו, על פי מצפונו ואמונתו לעשייה.
איש רגיש עם חזות של אדיש, שהיה חלק בלתי נפרד מהתהוות מדינת ישראל, ענק בכל המובנים.

לא כולם יודעים אבל למוטי ולמשפחתו היה קשר מיוחד עם קיבוץ גבעת חיים איחוד לאורך השנים.
באמצע שנות ה-80, אחרי מלחמת שלום הגליל הראשונה, כאשר הקמנו מרכז שיקומי טיפולי באמצעות סוסים, הצטרף אלינו הבן הבכור – כנען. כנער מתבגר, התנדב ותרם מזמנו ברכיבה טיפולית. גם הבת – ענת, נדבקה בחיידק הסוסים. בסוף שנות ה-80, המשפחה רכשה לכנען סוס ערבי מהקיבוץ. "סברה גל" היה הסוס של כנען אך כל המשפחה הייתה מעורבת בטיפוח הסוס.
מוטי ידע להעריך את עבודתנו, ראה בתרומת הסוסים ערך עליון לילדי "שפרירים" וציין את כוח הסוס לתרומת האדם.

מוטי תמיד היה עסוק אך ידע להפתיע מדי פעם בשיחת טלפון ולהתעניין – איך הולך עם הסוסים ומה קורה בקיבוץ. הוא היה "חולה" על ספורט, והעריך מאוד את הספורט בגבעת חיים. הוא התעניין לשלומם של השחיינים הותיקים, ותמיד שאל מה קורה עם הכדורגל ועם הכדורסל. במיוחד שאל מה יהיה עם קבוצת הכדור-מים.

הקשר החזק אל כל משפחת קרשנבאום המורחבת הגיע גם דרך אשתו של מוטי – יונה, שבהשכלתה הייתה מורה להתעמלות, אך בנשמתה הייתה יוצרת. מוטי ויונה היו כל כך שונים בדרכם אך את שניהם אפיינה השאפתנות והיצירתיות, כל אחד ותחומו שלו.
יונה הייתה פעילה בחוג דרמה, במועצה האזורית עמק חפר, והקשר עם הסוסים נוצר דרך הצגה שהיא שחקה בה – "עוץ לי גוץ לי". יונה בקשה ממני לשתף סוס אמיתי על הבמה, והתעקשה שאפשר להכניס את הסוסה לאולם ואני נכנעתי… במשך שבוע התקיימה ההצגה באולם "בית שרת" בגבעת חיים מאוחד.

יונה הייתה ילדה בנשמתה, שחקנית שניצלה כל הזדמנות לעלות לבמה. תוך כדי ההצגה יונה החליטה שגם היא צריכה לנסות לעלות על הסוסה, וכך בעקבות ההצגה נדלקה ונדבקה בחיידק.
עולמה נקשר עם הסוסים בגבעת חיים איחוד באמצע שנות ה-90 בגיל 50+. היא בקשה להתחיל הכל מאפס, בדיוק כמו כל הילדים ובלי הנחות. יונה עברה את כל השלבים ויצאה לקורס מדריכי רכיבה בוינגייט. את הרכיבה הטיפולית היא המציאה מתוך הנשמה דרך יכולתה הדרמטית. ומוטי – רוצה או לא רוצה, נכנס לעולמה החדש של אשתו יונה "המשוגעת".

הבית של משפחת קרשנבאום הפך לבית שני של ה"שינ-שינים" שעבדו יחד עם יונה בהדרכה בבית הספר "שפרירים". יונה נהגה להזמין את כל הצוות לארוחת בוקר או צהריים ולאחר מכן, על שפת הבריכה, הייתה מקיימת את ישיבת הצוות, כשמוטי יושב בפינתו בסלון, קורא עיתונים, שומע הכל – כאילו לא מקשיב אך מידי פעם זורק עקיצה ונותן טיפ ענייני.

אישיותו של מוטי התרככה כאשר יונה התמודדה עם מחלת הסרטן ונלחמה על מקום עבודתה בסוסים, בכל מחיר, למרות הקשיים הפיזיים שהיו בדרך. מוטי תמך, והפך להיות שותף רגיש בכל שלב במאבק.
לאחר מותה של יונה, מוטי החליט להיות שותף בהמשך דרכה של יונה, והציע לקיבוץ להקים בית שינציח את זכרה של יונה בחוות הסוסים בגבעת חיים איחוד. "בית הרוכב" על שם יונה קירשנבאום, הוא המועדון שנבנה ביוזמתו ובמימונו של מוטי עבור ילדים ונערים שמבלים באורווה. גם לאחר שבית הספר "שפרירים" עבר שינוי גדול, והוחלט להפסיק את פעילות הסוסים לילדי שפרירים, נכנס מוטי לעובי הקורה, התערב עם גורמים הקשורים לעניין במשרד החינוך ועשה הכל כדי שילדי "שפרירים" יוכלו להמשיך לרכוב במסגרת שעות הלימוד.

משפחת קירשנבאום היקרה, בשם כל הילדים והחברים שנהנים ממה שמוטי תרם ויונה הורישה.
תודה על הכל!