בראש השנה בירכנו את כל הציבור וביום הכיפורים, היינו אמורים לבקש סליחה. אך היות והעלון יוצא מדי חודש, לא הייתה לנו הזדמנות. אז הנה שנינו, ליאור ואני, מבקשים את סליחתם של מי שנפגעו מדברים שנכתבו בעלון, הושמטו, או הובנו שלא כהלכה, מדברים שאולי היו צריכים להיכתב – אך לא נכתבו ומבקשים לפתוח דף חדש. מי […]

מוזר וכואב נורא לומר עליך אבא מת. מוזר לי לבוא לבית קברות בגללך ולא איתך. או לא לראות את האוטו שלך בכניסה ולדעת שאתה וסוניל כבר עומדים בין העצים במקום הקבוע. זוכרת לאורך השנים, שיחות רבות משעשעות על ההלוויה שלך ועל המוסיקה שאתה רוצה שישמיעו בה ואני, שמנסה לשכנע אותך על מוסיקה אחרת. קיבלתי ממך […]

מגיע לו שיכתבו עליו שיר בלי האיש הגדול הזה, לא יכולנו לשיר שירים עם האיש הגדול הזה יכולנו להיות אנשים, על כן מגיע לו שיכתבו עליו שיר כן להגיד תודה, כן להריע לו, גם לברך אותו מגיע לו שיברכו אותו כי בלי האיש הגדול הזה לא היינו מכירים כל שביל בפרדסים, לא היינו יודעים איך […]

היית לי מחזר, אהוב, בעל ואב לשלוש בנותינו האהובות. גדלנו יחד ולמדנו לחיות קצת אחרת מכולם, אבל באושר רב. הכאבתי לך מאוד כשנפרדנו. הייתה תקופה קשה אך קצרה, כי החלטנו מראש להישאר משפחה, שותפים לכל למען בנותינו הנפלאות והיקרות. נהיינו ידידים טובים בגידולן ואפילו חברים יותר טובים. כאשר שלומית התחברה לחייך- מהר מאוד הפכנו למשפחה […]

ביום הולדתך הראשון אחרי היכרותנו, כתבתי לך הקדשה: רגליך באדמה, ראשך בעננים וידיך כה רכות…ובאמת היה בך שילוב עוצמתי של ניגודים. אמרת תמיד שבמלחמת ששת הימים נולדת מחדש ממטר תשעים ושלש למטר וחצי (על כסא גלגלים). אמרת תמיד שאתה לא מנהיג, אלא נותן במעשיך דוגמא אישית וכך שימשת מקור השראה לרבים. כשהכרנו, שאלת אותי אם […]

כשחזרתי מבית לווינשטיין, הייתי מבולבל ומטושטש. ענת ברנע פגשה אותי ואמרה: "בוא, נבדוק לך את המוח" וכך היה. הייתי אצלה במכון והיא עשתה לי את כל הבדיקות. ענת היא דוגמה לאדם שלא עושה חשבון לכסף. היא תורמת את מה שהיא יכולה למי שצריך ורואה את בני האדם. לכן, אני מעניק לה את תפוז הזהב.

"צוות ההיגוי לתהליך ההסכמות". לאחר התהליך הסוער שליווה את לידתו של הילד המוזר הזה, היה לי ברור שאלווה אותו מקרוב בצעדיו הראשונים. קבלו זרם תודעה היישר מהמפגש הראשון   במהותי אני אופטימי ועדין, אז אומר זאת באופטימיות ובעדינות: המצב כזה, תתמודדו. אני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל, אז אולי אחזור להתחלה. מי זוכר שההתחלה […]

בעלון חודש יוני חזרתי עם לוחמים מהקיבוץ 53 שנים אחורה, אל מלחמת ששת הימים. במפורש או שלא, כולם התייחסו לאותה מלחמה כאל "טיול". בגליון אוקטובר אני חוזר איתם 47 שנים אחורה, אל סופו הרע והמר של הטיול   גיורא ידיד רוחות סתיו קרירות עוטפות אותי על המרפסת של חיה וגיורא ידיד והגולדסטאר שחיה מעבירה לי למרפסת […]

לא מזמן שאלה אותי שכנה איך וממתי אני חברה של סמדר (לשם) ארבל. עניתי שמהגן. היא ענתה "אה. דרך הילדים? מהתקופה שלהם בגן?" עניתי: "לא, מגן דקל לפני 30 ומשהו שנים". סמדר היא חברה כזו שגם אם לא נדבר שנה, כשנפגש, נמשיך כאילו הפסקנו אתמול והיות והיא לימדה אותי טריקים מצוינים כבר בגן דקל, כמו […]

במסגרת הפעילויות החשובות של הסביום, בניצוחן של גילת שניר וממי לברון, מוצגות בימים כתיקונם (ולעיתים גם בתקופת הקורונה) תערוכות של יוצרים מקומיים   מעטים מכירים את כל האמנים כאן ויצירותיהם ומכיוון שמדובר במקום השוכן במרכז הקיבוץ, כדאי לחשוב על האפשרות לפתוח אותו לעיתים לציבור הרחב, בשעות בהן אין פעילות לפנסיונרים וכך לחשוף גם את הציבור […]

דבורה הדר לקחה על עצמה את מדור "בנות ובני הקיבוץ בגולה הדוויה". אתם מוזמנים להפנות אליה קנדידטים לראיונות. להלן סנונית ראשונה ותודה רבה לדבורה על היוזמה שלום לכולם ממשפחת ארזי בניו ג'רזי: שלומית, בועז, אגם (12) ונגה (7). שמחנו מאוד על הפנייה לספר על עצמנו ועל החיים פה. זו הזדמנות לשמירה על קשר שבאה לנו […]