ט"ו בשבט הגיע ועבר, עם ציון טכסי וחגיגי סמלי בהובלת ילדי המרכזונים וצוותי החינוך ועם נטיעות בארגון הנוי סמוך למחסן המשק. זכורות לטובה חגיגות "סדר ט"ו בשבט" העשירות ברוח, שעשינו כאן לפני כמה שנים בחדר האוכל וכנראה שנצטרך להתרגל לדפוס הנוכחי ולהמשיך בהנאה גם ממנו. חיפשתי בעלונים מהעשור הראשון של הקיבוץ ומצאתי כתבה צנועה אחת […]

  ראשית תודות לציון על הענקת תפוז הזהב. כמה מילים לפני שאעביר את הכבוד לבא אחרי. שבתי לקיבוץ בשנת 2009. פריצות לבתים וגניבת רכוש התרחשו חדשות לבקרים וביחד עם שותפי יגאל מוהר ואחריו דודו לנג, ביצענו סידרה של פעולות שהביאו אותנו למצב כיום, בו אנו עומדים על כשני ארועים בשנה. כמובן שכל זה לא היה […]

  ציון נואמה סיים לאחרונה שני תפקידים, כראש צח"י וכמוביל תהליך השיוך. בשיחה איתו הוא מספר על האתגרים בשני התפקידים, על העשייה ועל התקווה לראות בנים רבים בונים כאן את ביתם   שעת ערב חורפית וצדו הצפוני של חדר האוכל חשוך. רק דלת פתוחה אחת, זורקת ריבוע של אור. אני מתקרב ורואה את ציון קוטף […]

בכל שנה, מפיקות יפעת זילבר ויסמין רז בהתנדבות את האירוע התרבותי הידוע גם כ"ערב מוטי זעירא", אבל כשנפגשתי איתן באותו עניין, הסתבר שההיסטוריה של אותן הפקות התחילה עוד לפניהן   לפני שמוטי הגיע היה ערב שירי סשה ארגוב (כידוע מלחין ולא משורר) בכיכובה של אורה זיטנר שלפי הסיפורים היה מוצלח מאוד והיו גם אחרים, כשהבולט […]

עם יציאתה לפנסיה לפני כמה חודשים, סיימה אתי זיו תקופה ממושכת של ניהול ותפעול הגחלבה. בשנים אלו נהנו חברים ותושבים רבים משירותיה ומהגבינות הטעימות והבריאות שייצרה. אתי הפכה את המקום לענף שעזר בתעסוקת חברים ובנים, כשהיא מקבלת את עובדיה ומדריכה אותם בחום, בסבלנות ובתשומת לב שמעטים ניחנים בהם. היא דאגה להספקת גבינות איכותית ואסתטית לאירועים […]

  אבנר שפע (39) הבן השלישי של ימימה וחנן, הוא אחד מארבעת יוצרי "קיבוצניקים", סדרת דרמה קומית יומית המשודרת ב-HOT. הוא בן כיתת "נרקיס" ולפני כשנה חזר לגור קצת בגח"א לתקופה קצובה מראש שבסופה (הקרוב) ישוב לתל אביב  אמרת לי שזו בכלל לא סדרה על קיבוץ "התכוונתי שזו סדרה על כיתת 'נרקיס' וכל חבריה יותר […]

דינה ורותם גרינשפן שוכרים כשנה דירת שיכון ותיקים הסמוכה לנווה-נועם. הרשיתי לעצמי לשאול אותם כמה שאלות, כדי לאפשר גם לכם להכיר משפחה צעירה המנסה לתקוע כאן יתד   ספרו קצת עליכם דינה: "נולדתי למשפחה דתית ביקיר, ישוב סמוך לאריאל בשומרון, המתאפיין באוכלוסייה ליברלית כשאנשי הישוב מתונים פוליטית ורובם כאלה שרצו לבנות בית נוח ומרווח, במחיר […]

אנחנו תמיד זוכרים לגילי צנגן חסד נעורים. בתחילת האייטיז, בטיולים השנתיים, הוא היה המלווה שלנו ולא סתם מלווה. במשך היום הוא נתן לנו לשאת לפי התור ובגאווה את הרובה שלו ובלילות מול המדורה, הוא היה נותן לנו לטעום בירה "באדוויזר". מאז ומעולם הוא היה "קול" (Cool) ותמיד עם חיוך. גם החצר שלו מחייכת. אולי גם […]

את נטלי (33) בתם של סנדי ויורם פרידמן, אחות לירדן, אליעד ודניאל בת כיתת רותם, הכרתי כשהייתי נוסעת ברכבת לעבודה בתל אביב והיא הייתה מצטרפת לטרמפ והיינו יושבות יחד. אז כשאני חושבת עליה, היא תמיד עולה עם מדים של חיל-האוויר ותהיות של גיל 19, למרות שאת השיחה אנחנו פותחות בכמה מדהים שאנחנו אימהות. היא חיה […]

גיא קראו הוא אנציקלופדיה מהלכת של עולם החי והצומח, עם נסיון וידע רב בתחומי החקלאות והבוטניקה. הוא נשוי לאיריס (שוחט) ואב לשי, אורי ושני, עובד בחברת "שיאון" להזרעה מלאכותית של פרות ויש לו מספר תחביבים מקסימים מאוד. הוא מגדיר עצמו כאיש מעשים ופחות מילים, אבל השיחה איתו הייתה מעניינת במיוחד גיא, איך הגעת לעבוד עם […]

דיוויד שרון ובתו ירדן ממשיכים לחבר את הטלוויזיות בבתי החברים לרשת המאפשרת קליטה טובה יותר, איכות תמונה משופרת ושדרוג מגוון התחנות. ביקשתי מבלהה זיו, אצלה התקינו השרונים את החיבור החדש, לספר על התהליך   "פניתי לדיוויד אחרי ששמעתי שהוא משדרג את הטלוויזיות בקיבוץ ושאלתי האם יוכל להגיע גם אלי בעניין זה. הוא אמר שיבוא והגיע […]

אל נוכח מזג-האוויר הגשום שהתנחל לו כאן לאחרונה, נזכרתי בפרשנות ששמעתי לפני שנים רבות בדבר תופעת הקשת בענן ויפתה מאוד בעיני והרשימה אותי: אחרי המבול והישרדותו של נח, משפחתו וכל חיות התיבה, הבטיח האל לנח שלא יטיל עוד מבול על הארץ והסמל – הסימן, האות שנתן האל היה: את קשתי נתתי בענן. והפרשנות שניתנה אז […]

מפה לשם, בסוף נכנעתי. אחרי הרבה שנים של לחץ. כאילו חלש, כאילו על הדרך אבל כל הזמן מורגש, לא עוצר. כמו מים שחופרים בסלע, טיפה אחר טיפה. בלחש, בצעקות, בצחוקים ובפנים רציניות הם אמרו לי "פשוט תהיי כמו כולם". לא עניין אותם שאולי אני אוהבת משהו אחר. שאולי אני מעדיפה להיות בעצמי משהו אחר. כל […]

  זִמְזוּם הַדְּבוֹרִים וְצַהֲלַת יְלָדִים מְשַׂמַּחַת, בִּישְׂרוּ לָנוּ שֶׁהַשְׁקֵדִיָּיה כְּבָר פּוֹרַחַת. עֲדִינָה בִּצְבָעֶיהָ אַךְ מְלֵאַת עוֹצְמָהּ וְהַמָרְאֶה קָסוּם וְעוֹצֵר נְשִׁימָה.   הִיא שׁוֹקֶדֶת לִפְרוֹחַ לִפְנֵי הָאָבִיב, כַּאֲשֶׁר כָּל "הַשְּׁכֵנִים" הַגָּרִים מִסָּבִיב, עֲדַיִן בַּשַּׁלֶּכֶת, אוֹ רַק הֵחֵלוּ לְלַבְלֵב וְזֶה מַפְתִּיעַ וּמַמַּשׁ נוֹגֵעַ לַלֵּב, לַחֲזוֹת בִּפְרִיצַת הַפְּרָחִים הַזַּכִּים, הַמּוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם הָמוֹן חֲרָקִים. מִתְהַדֶּרֶת בְּשִׂמְלָה לְבָנָה וְרַדְרַדָה, מַזְמִינָה […]