אל השביל רוכן ענף של צסטרום ריחני ששם כל בושם יוקרה בכיס הקטן.

צפרדעים שרות מהבריכה של סנדי ויורם.

הדטורות מרכינות פריחתן.

מעץ הכסיה אור צהוב קורא.

הצרצר נשמע ואינו נראה.

לא בפוליטיקה ולא בצדק עסקינן.

אני חי פה וארצה שגם ילדיי.

לכן אני עושה את עבודתי כאן בשמחה.

כל נטע קטן בתקווה לנכדיי.

הדורות הבאים יוכלו להתקיים פה רק אם נדע לשמור עלינו מעצמנו

אדם שומר על אדמה, על מי תהום, על אוויר צח של בוקר.

גם לי קשה לראות את העשב היבש.

מתעצב אני בפרידה מהאביב.

גם אני מנחשים מפחד.

אך אני מבין שזהו תהליך שכדאי לעודד.

בחלומי המקומי

ירקות ופירות משדותינו

סנדלר עם סטייל ולא נעלי ניצן (לא שיש לי משהו נגדם, הם אחלה)

מאפיה, צל טוב בקיץ ופאב קטן

שתחושת השייכות, לא לגבעת חיים, אלא לעולם.

לא רק אדם.