הבית של אורי ושלומית ממוקם בפאתי הקיבוץ, עטוף בירוק עז ומלבלב. ניכר שידיים אוהבות מטפלות בצמחים, ואלה מחזירים אהבה. אורי ושלומית שתלו חלק מהעצים בעצמם, כשהיו שתילים רכים וצמחו לגבהים מרשימים, כמו האלון הענק. בינות לצמחים ניתן למצוא אבנים, מצופים, וחבלי ים עבים המשתלשלים מהענפים – אוצרות עזובים ששלח האל פוסידון לשלומית והיא אספה אותם בחוף בחדווה.

התחלנו בבית בסיור בממ"ד, כששלומית מנסה לדחוף אותנו החוצה ואנחנו מסרבים… גלריה מרהיבה של ציורים מרובי פרטים וצבעוניים, פרי ידיה של שלומית, שציירה בחוג של ורד נחמני.

אפשר לזהות בין הציורים בני משפחה רבים.

קירות הבית מתהדרים בציורי משפחה וציורים קלאסים ביניהם, בחיבור טבעי וזורם. הבית הוא מעין אלבום משפחתי עמוס ומרתק שבתוכו שזורים פריטי נוי שונים, שחלקם נרכשו במכירה פומבית בעת שהותם של אורי ושלומית באנגליה.

ציור של נורית רפאלי

גווני הרהיטים חומים-חמימים ומשרים תחושה נעימה. פלטת הצבעים הצבעונית מתבטאת בעיקר בתמונות וביצירות – ציורים, פסיפסים, צילומים, כלים, עבודות ששלומית רקמה לילדים, ועוד.

שלל פריטים מינייאטורים.

חדר המשחקים של הילדים מעורר תחושה של רצון לשוב לילדות… ברור שלנכדים יש הרבה זמן איכות בבית הזה.

חדר המשחקים ולמטה ציור של הנכדים

ניכר שלשלומית ואורי חוש אסתטי מפותח והערכה לאמנות, וזה מתבטא בבית. כשיצאתי מהביקור חשבתי לעצמי שאני מקנאה באנשים שלא מפחדים מריבוי פריטי אומנות בביתם, והתוצאה מדברת בעד עצמה – נראה שכל פריט נמצא במקום הנכון, בתמהיל שיוצר ענין בפינות הבית השונות.

צילום של אסף מירון האהוב

הספסל האדום נזרק בקיבוץ ושלומית אספה אותו

פינה קסומה בחצר

מזהים מי בתמונה? הראשון שיזהה, ויגיד לי יקבל חפיסת שוקולד… הצילום המקורי הוא של אפרת אשל.

צילום של אורי, רעיה וינקי

מיכל ויונתן בצילום מבית הספר, מהשהות באנגליה