בחשכת הליל התעוררתי שטופת זיעה – עוד לא כתבתי את "תפוז הזהב".

מי שמקבל את התפוז המתגלגל, יודע בוודאי על מה אני מדברת. יש כל כך הרבה אנשים לתת להם מהכתום-הזהוב הזה ולא קל לבחור אחד/אחת. אבל שינסתי מותני ויצאתי למשימה. אז קודם כל כיאה לארכיונאית, קצת היסטוריה – את הרעיון של "תפוז הזהב" הגה אדם הישראלי כשערכנו את העלון יחדיו. מאז הוא מתגלגל בחדווה כבר זמן רב, וקיבלו אותו כבר יותר מ-65 אנשים. גם מעבר לכביש, בגח"מ, אהבו את הרעיון ואימצו אותו ואפילו ביקשו רשות להשתמש ברעיון, שזה מקסים בעיני. בין כל אלה שקיבלו את התפוז יש גם כאלה שאינם כבר איתנו וזה זיכרון חשוב – רובי ברנע, דוד קראוס, ראובן זיו ומירהל'ה כפרי (שלא זכתה לדעת על התפוז).

למרות שרוב האנשים אוהבים לקרוא את המדור, יש גם כאלה שלא. וזה מפתיע אותי. מה רע במילה טובה והבעת הערכה לאדם אחר בקהילה?

אני חייבת להודות שמבחינתי היה בתהליך גם משהו נחמד כי חשבתי על אנשים רבים בקיבוץ להעביר להם את "תפוז הזהב". חשבתי על תרומתם לקהילה ולאנשים אחרים (לפעמים בגלוי ולפעמים בצניעות ללא מילים מיותרות). הזרקור המוזהב הזה הוא מבט מעניין על הקהילה.

ושלא נדבר על התפוז כחלק מהמורשת החקלאית של המקום. הפרדסים והחקלאות של הקיבוץ הם חלק ב-DNA המקומי ואני מקווה שנדע לשמר אותם, בייחוד בתקופה סוערת זו.

ולפני שאמשיך, תודה לגילת שגלגלה לחיקי את התפוז ואני מצטרפת לכל מה שנאמר עליה במדור הקודם. בהחלט מגיע לה ומוסיפה שזה כייף לעבוד מול מישהי רצינית ומשקיעה, מחייכת ונעימה גם כשהיא לחוצה.

צילום: נועה לו

את התפוז אני מעבירה למרים ארזי.

מרים היא המתנדבת הוותיקה ביותר של הארכיון וגם סוג של ארכיונאית בנשמה. היא שומרת וזוכרת את הסיפורים ועוזרת להקליד אותם בארכיון. היא סקרנית וקוראת ומפתיעה אותי תמיד ביכולת הטכנית שלה על המחשב – מקלידה, שולחת מיילים ומכינה מצגות, דברים שצעירים ממנה בהרבה, לא מצליחים תמיד להתמודד איתם. מרים היקרה, צאי לדרך וקחי תפוז להעביר הלאה.

אני מסיימת בתודה לכל מתנדבי הארכיון לדורותיהם, בזכותכם יש בארכיון גח"א אוצרות כה רבים.