מספר הערות על הצעתו של גידי שקדי בעניין דיור בר השגה.

קראתי את הצעתו של גידי ואני די מזדהה עם הבעיה שגידי מעלה, ונדמה לי שזה יכול להיות בסיס לדיון. הרעיון של רכישה בליסינג עולה היום לכותרות בכלל במדינה.

יחד עם זאת לא ברורה לי האפליה בין בנים ששוכרים דירות בקיבוץ לאלו ששוכרים דירות במקומות אחרים והיכולת הכלכלית שלהם דומה?

כמו כן צריך לברר מה הם המבחנים לבדיקת כושר החזר מול הנזקקות. אין לשכוח שגם החצי מיליון שגידי מציע כבסיס רכישה צריך ללוות ממקור כלשהו ולכן יש להחזיר, בנוסף לליסינג מהקיבוץ.

האם הבתים יירכשו כפי שהם או יעברו שיפוץ? מי משפץ, לפי איזו תוכנית ועל חשבון מי?

בנושא בנייה רוויה, אני מאוד תומך בכך ונראה לי שזה הכיוון היותר נכון להתמודד עם מחסור בקרקע לבנייה בתוך המחנה.