בתאריך 12.12.2002 החלטנו על "היום הקובע" אצלנו בקיבוץ ומאותו היום הפכנו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש. להחלטה זו היו היבטים רבים: אחריות החבר על פרנסתו, שינויים מבניים ושינויי תקנון ועוד. באותה ההזדמנות החלטנו גם על תהליך שיוך הדירות – מהקיבוץ לחברים.

בשונה מקיבוצים אחרים בהם הוחלט על שיוך דירות ולא הוחלט איזה בית שייך למי, אצלנו התברר מהר מאוד שכל משפחה מקבלת את הבית בו היא גרה ואכן – לאחר 10 שנים, נכנס אחרון החברים לדירה משלו.

ומה לגבי משפחות חברים שהלכו לעולמם? היו משפחות בהן אחד מבני המשפחה נכנס לגור בבית ולעומתן משפחות שהחליטו למכור את הבית לבן קיבוץ בתהליך שעליו החליט הקיבוץ.

בתקופת הקיבוץ השיתופי הייתה ועדת דירות קובעת מי יגור היכן ומעגל החיים "העביר אותך" משכונה לשכונה: מהנעורים, לחיילים, לקוטג'ים (ולפני כן בשיכון "מהעיר אל הכפר" ושכונת הצריפים) ובהמשך לדירות המשפחתיות. ההגיון של שיוך הדירות היה שונה, מכיוון שהיה נוצר צורך להשוות את התנאים ולתת לכל משפחה דירה בגודל ובסטנדרט פחות או יותר דומה.

איך עשו זאת? השיטה המרכזית הייתה לשפץ ולהגדיל דירות, כך חוברו להן יחדיו דירות בשכונת הרכבות (ליד החיילים) בקוטג'ים ועוד. את כל זאת היה צריך להחליט ולנהל ובתהליך קהילתי שכלל שיחות, קבוצות ואפילו סוף שבוע בגליל, התקבלו החלטות חדשות בכל תחומי החיים וגם בנושא הדיור והשיוך.

לאחר 23 שנים החלטתי לבדוק מה היו תוצאות התהליך. בדקתי את דירות דור המייסדים כדי לבחון מה איתן כיום. היו 61 דירות לשיוך, מהן 55 אחוזים עברו ליורשים מהמשפחה, 26 אחוזים נמכרו לבני קיבוץ ועוד 19 אחוזים ממתינות לשיוך.

ומה אתם חושבים? האם התהליך הצליח? מה יעלה בגורל הדירות שטרם שוייכו או נמכרו? האם זה בכלל עניינו של הקיבוץ? או של כל משפחה ומשפחה? לדעתי זו משימה שהקיבוץ לקח על עצמו ביום הקובע וצריך להשלים אותה. אנחנו עדיין בתוך התהליך הזה.