תמר שגיא ודורון כהן מגלים מבחינה  אקדמית סוג חדש של חלוציות: הם גם למדו במחזור א' של החוגים לפיזיותרפיה באוניברסיטה (אריאל/חיפה) וגם היו בין הישראלים המעטים שלמדו את התואר השני בחו"ל. איפה? תשאלו כל פיזיותרפיסט – באוסטרליה, כמובן! עכשיו כל מה שנותר הוא להביא לארץ שיטות טיפול חדשות ולהקים כאן את אחד המרכזים המקצועיים לטיפולים. המדור בטיפול זוגי, אבל מסוג אחר.

 למה הלכתם ללמוד את התחום הזה?

תמר: אצלי כל הסיפור התחיל כנראה בזכות אייל בן אור, בן כיתתי. הייתי מלווה אותו לטיפולים בתור ילד וכנראה ככה צמח לו החלום עוד מגיל צעיר.

 דורון, גם אצלך מדובר בחלום ילדות שהתגשם?

דורון: לא בדיוק. אני עסקתי בהרבה סוגים של ספורט בתור נער, וגם אחרי: אתלטיקה, כדורסל, נבחרת האונ' בכדורעף…  ודרך האהבה לספורט הגעתי למקצוע.   אחרי שסיימתי את התואר הראשון באוניברסיטה היה לי ברור שאני ממשיך לתואר שני.

זו דווקא בחירה מקורית, רוב הפיזיותרפיסטים מסתפקים בתואר אחד.

דורון: בסוף תואר ראשון אתה יודע קצת מכל דבר, גם אחרי 4 תקופות של סטאז' במגוון מקומות. שתיים מהמרצות שלי בתואר היו בוגרות של הלימודים באוסטרליה והבנתי מהר מאוד שהן הרציניות ביותר.

מה פתאום אוסטרליה?

תמר:   בתחום הזה של פציעות שלד, שריר וספורט הם מס' אחד בעולם. מה גם שהתואר שעשינו הוא תואר קליני מעשי, אותו לומדים ממיטב המומחים בתחום, ולא תיאורטי מחקרי.

ויש אופי מיוחד לפיזיותרפיה האוסטרלית?

תמר:  כן, הכל אחרת. החשיבה הקלינית, הכלים הטיפוליים, היחס למטופל וכו'. לפחות פרמטר אחד בטיפול צריך להשתנות – טווח תנועה, ירידה בכאב וכו'. יש מקרים בהם בטיפול אחד הבעיה נפתרת, אבל כמובן שאי אפשר תמיד להביא תוצאות מהירות בכל המקרים.

 איך היתה התקופה באוסטרליה?

תמר: התוכנית שבה למדנו נמשכת שנה וזה היה תואר בינלאומי, כלומר חברינו לכיתה היו מגרמניה, איסלנד, איטליה, סינגפור, הולנד, יפן ואפילו ירדן. וגם אוסטרלי אחד.

דורון: הלימודים ידועים כקשים ואינטנסיביים בצורה יוצאת דופן. מעבר לשפה שהיא זרה לרב הסטודנטים, העומס עצום, אין הפרדה בין תקופת הלימודים לתקופת הבחינות, כל יום משעה 06:00 ועד חצות לומדים ובסוף את המבחנים המעשיים עשינו   על ראש החוג..

תמר: יחד עם זה באנו כזוג והיינו קצת יותר מבוגרים מהאחרים וזה עזר לנו לשמור על איזון ושפיות. יש זוגות שנפרדים מחוויה כזאת, לעומתם אנחנו הגענו מוכנים ומאוד חיזקנו אחד את השני.

ספרו כמה אנקדוטות מהתכנים שלמדתם

דורון: נושא אחת העבודות שכתבתי היה בדיקות שאפשר לעשות לפני תחילת העונה כדי לנסות ולחזות או אפילו למנוע פציעות בכדורסל. יש מעט מאוד עבודות על הנושא הזה וכמו בעוד תחומים גם כאן מניעה יכולה לחסוך הרבה כסף, זמן וכמובן סבל של פציעות וטיפול.

תמר: אני הייתי יותר אקזוטית וכתבתי על השפעה של ריקודי בטן על כאבי גב.

נו, ויש?

תמר: אין מחקר ממשי בתחום. יתכן שאנשים מסויימים הסובלים  מכאבי גב יוכלו להרוויח מהשתתפות בפעילות שכזו.

 אז בסופו של דבר היה שווה את זה?

דורון: בלי ספק. אפילו תוך כדי ה"סיוט" של לימודים כ"כ מאומצים אתה מבין שאתה זוכה לתכנים והתנסות מאוד איכותיים וברור לך שכשתחזור לישראל תהיה שייך לקליקה מובילה בתחומים האלה.

ולאן לקחתם את הידע והנסיון?

תמר: חזרנו לקיבוץ והחלטנו לפתוח עסק שיתבסס על קליניקה פרטית ולהתמקד בתחומים שבהם התמחנו שהם שלד, שריר ופציעות ספורט. תחום נוסף שאנו עוסקים בו קשור למדעי הכאב, אבל על זה נספר בהמשך.

למה החלטתם לעבוד דווקא בתוך הקיבוץ?

דורון: עשינו עבודת מחקר די מקיפה שהיתה בסיס לתוכנית עסקית. מסתבר שבין כפר סבא לחיפה אין אף מטפל בפיזיו בתחומי הספורט, והאזור הזה מלא באנשים שעושים ספורט מקצועי, חצי מקצועי וגם "עממי". גם כאן בקיבוץ יש מודעות גבוה לפעילות גופנית והרבה אנשים רוכבים על אופניים, רצים (גם מרתונים), שוחים, הולכים, פעילים בחדר כושר, עושים פילאטיס, זומבה ועוד.

תמר: גם הסביבה כאן משדרת בריאות ורוגע. אנשים באים מהעיר ואפילו בדרך ממגרש החניה לקליניקה שלנו שנמצאת בהנהלת החשבונות לשעבר, הם נרגעים וכבר מרגישים טוב יותר.

בתור סוציולוג אני תוהה, האם ספורט הוא עיסוק של מעמד גבוה?

דורון: זה בהחלט עולה כסף, למשל אופניים עם כל הציוד. גם ריצה אם אתה צריך להחליף נעליים כמה פעמים בשנה. גם מנוי לחדר כושר או לבריכה עולה כסף. הליכה זה כבר ספורט יותר עממי.

ואליכם אנשים מוכנים לבוא ולשלם באופן פרטי על טיפולים?

דורון: יש לא מעט אנשים שכבר יודעים להעריך איכות. בוודאי מי שספורטאי ויש לו צורך בתוצאות מהירות כי צריך לחזור ולהתאמן או להתחרות.

תמר: הדימוי של פיזיותרפיה בישראל הוא לא בשמיים. בחו"ל יש מקומות שהנורמה שונה – הולכים קודם כל לפיזיותרפיסט ורק אח"כ לרופא, בארץ זה הפוך.

 ומה זה מדעי הכאב?

דורון: במהלך כל התואר למדנו על מדעי הכאב. זה   מדע בזכות עצמו. ההגדרה העולמית של כאב היא חוויה לא נעימה כתגובה לאיום ממשי או פוטנציאלי. זו החלטה של המוח.

תמר: זה עדיין לא אומר שהכל בראש. כל כאב הוא אמיתי, אדם שחווה כאב באמת כואב לו. אבל אין בהכרח קשר אמיתי בין מצב הנזק של הרקמות לבין תחושת הכאב. אתה יכול לקבל חתך מנייר משרדי ויכאב לך שבוע ולעומת זאת אם חייל במהלך קרב מאבד חלק מהרגל הוא עדיין יכול לפעול למרות הפגיעה.

ואיך העבודה שלכם קשורה לזה?

דורון:  השילוב של מומחיות בפיזיותרפיית שלד – שריר וספורט יחד עם הידע הייחודי במדעי הכאב הוא שילוב מנצח. הקשר האישי והפיזי שנוצר במהלך טיפול יחד עם הידע האנטומי, הפיזיולוגי והכרת הפתולוגיות השונות מוביל מהר יותר להחלמה.

תמר: המטרה היא להסביר למטופל ברמת הכימיה והעצבים למה כואב לו . ככה  הוא פחות יפחד ופחות יחשוש ויכאב לו פחות. זה לפעמים יותר יעיל מכדורים וזריקות. כשלמדנו את הנושא הזה יצא ספר ששמו – explain pain. את הספר הזה אנחנו מתרגמים היום לעברית. קנינו זכויות יוצרים מהאוסטרלים שכתבו את הספר, יש לנו קשר עם הוצאה לאור, מתרגמת וכו' ומאמינים שבחודשים הקרובים הפרויקט יסתיים.

דורון: מדובר בספר פורץ דרך. היופי שלו הוא הפשטות המקצועית שבה מוסברים הדברים. למעשה, הוא מסביר לכל אחד למה כואב לו. בשילוב  איורים והומור, מצליחים להסביר נושא די מורכב ובעיקר להוות כלי טיפולי. זה ספר שאפילו מבחינת העיצוב והעימוד מיוחד ומתאים לשיתוף הפעולה בין המטפל למטופל כי הוא ערוך לרוחב ואפשר לקרוא אותו יחד עם המטופל. יש גם ארגון עולמי שנותן אישור להעביר הכשרות והשתלמויות בנושא הזה ואנחנו עובדים לקבל את ההכרה שלו.

מקסים! ויש עוד תוכניות?

תמר: ברור… היום דורון מלמד קורס באוניברסיטה העוסק בטיפולים אורתופדיים ובהמשך נעביר ביחד  קורס בתחום הטיפול בכאב הכרוני.

 מקווים שבקרוב יתפנה מקום ונוכל להתרחב ולשכור חדר נוסף, כך שנוכל להעביר שיעורי פילאטיס קליני – תחום ייחודי אותו למדנו באוסטרליה. השילוב של פיזיותרפיה עם פילאטיס קליני היא כלי טיפולי יעיל.

יש גם אתר אינטרנט חדש שבקרוב יעלה לאוויר ועוד ועוד…

כל הכבוד ובהצלחה!