שאלת מחקר עם ד"ר אוהד חילי, רופא מתמחה במחלקת אף–אוזן–גרון בביה"ח בילינסון ואוניברסיטת תל אביב.

אוהד גר בשכונת הבנים יחד עם אשתו אלה, גרפיקאית ומעצבת שעשתה הסבה לחינוך מיוחד, ועם שני ילדיהם יערה (כתה א') ויותם (גן רימון).

 בדיחה: ארבעה רופאים שלמדו במוסדות השונים מגיעים למיטת חולה ורואים על המוניטור קו שטוח. הרופא בוגר הטכניון מתחיל לבדוק את המוניטור; בוגר הדסה בירושלים פותח ספרים ומתחיל לקרוא על המחלה; הרופא מבן גוריון פונה לדבר עם המשפחה והרופא בוגר אונ' ת"א רץ החוצה וצועק "יש כאן רופא?!"…

הבדיחה מחדדת את התופעה שחלקנו נתקלנו בה, שבה הרופא לא רואה תמונה שלמה של המטופל, והמטופל נדרש לפענח את המציאות הרפואית לבדו. מה דעתך?

אוהד: אכן הנטייה ברפואה היא של התמחות ואולי גם של התמחות יתר. כלומר, כל רופא מכיר מצוין היבט מסוים של גוף האדם או טכנולוגיות מסוימות אך לא נותן מענה או טיפול למערכות אחרות. כך יותר קשה לתת מענה שלם למטופל. מעבר לכך, היום התפיסה היא שחלק מתפקידו של הרופא הוא להעביר כמה שיותר מידע למטופל וגם למשפחתו, ולספק הסברים והשערות לממצאים שהוא רואה. הרופא כבר לא יודע הכל ומחליט בשביל החולה.

מצד אחד יש התייחסות יותר מכובדת למטופל, אך יש בזה גם בעיתיות שהחולה נאלץ להתמודד עם הצפה במידע, ולפעמים אפילו קשה לדעת איזו שאלה לשאול ואת מי.

אוהד: נכון, זו אחת התוצאות של התופעה המכונה "רפואה מתגוננת". מדובר בתגובה של המערכת הרפואית למקרים רבים של תביעות משפטיות בגין רשלנות רפואית. יש בישראל בעיה ממשית במבנה מערכת המשפט: כדי שהשופט יוכל לעזור לחולה או לבני משפחתו הוא צריך לקבוע אשם בבעיה רפואית.

תוכל לתת דוגמא?

אוהד: נניח, לצערנו, שמטופל נפגע מסיבוך כתוצאה מפעולה רפואית כלשהי. המטופל פונה לבית המשפט כדי לתבוע את הרופא המעורב. כדי לעזור לו (בכסף) השופט חייב למצוא מישהו שאשם בתוצאה הקשה. לעיתים אסונות נגרמים לא באשמת הרופא, וגם לא באשמת החולה, ושום טיפול של הרפואה לא יעזור ב-100%. אין כאן מדע מדויק. כמובן שמציאות משפטית שכזו, הופכת את היחסים בין המטפלים והמטופלים למורכבים יותר.

 אז העצמת החולה והרפואה המתגוננת הם שני צדדים של אותו המטבע.

אוהד: בהחלט יש כאן שני צדדים. מצד אחד יש היום בידי הרפואה המון מידע, והמידע הזה הוא נחלת הציבור וגם החולים והרופא נדרש לתווך אותו למטופל. מצד שני יש בעיה של העברת האחריות על ההחלטה לחולה למרות שאינו בעל מקצוע, וגם במקרים רבים נמצא במצב נפשי לא אידיאלי לקבלת החלטות משום שהרופא לא רוצה להסתכן בתביעה עתידית . היבט נוסף של הרפואה המתגוננת הוא עודף בדיקות ופרוצדורות. למשל אם לחולה יש סיבוך של סינוסיטיס והרופא מתלבט אם לבצע בדיקת CT או לא – אז למרות שרמת הקרינה של הבדיקה מזיקה ולמרות שהתהליך הזה יקר למדינה – רופאים שולחים את המטופלים לבדיקות רבות כדי שלא יבואו אליהם בטענות לאחר מכן. מצד שני ואחרי הכל, אני כרופא יכול גם לכוון את החולה לפתרון שלדעתי הוא הטוב ביותר מבין החלופות. אני מסביר לו את המצב, מתאר כמה תרחישים, מוסיף מידע ובאופן כזה מעצים אותו ואת השליטה שלו במצב.

וזה אכן מתאפשר?

אוהד: לא בכל המקרים אבל לדעתי זו בהחלט השאיפה. המטרה היא להנחות את המטופל לבחור בטיפול המומלץ, תוך שהוא מבין אילו חלופות קיימות, וכיצד תשפיע עליו הבחירה. למשל לומר – א' זה הטיפול שלדעתי הוא הטוב ביותר. תדע שיש גם ב' וג' ואלו היתרונות/חסרונות שלהם. עכשיו תחליט.

איך המטופלים שאתה פוגש מתמודדים עם המצב החדש הזה?

אוהד: יש סגנונות רבים של מטופלים כפי שיש סגנונות רבים של מטפלים. כיום נוצרה אווירה במערכת הרפואית שבה ברור שיצירת הדיאלוג הזה היא הכיוון הנכון. אגב, לא רק עם המטופל אלא גם עם בני משפחתו.

שנינו מלווים בתקופה האחרונה את הדוד שלנו, עמרם. הוא עבר ניתוח וכעת נמצא בשלב של החלמה ושיקום. שמעתי ממנו על הקושי הרב בשלבים שבהם היה צריך לקבל מידע והחלטה על סוג הטיפול שכדאי לעשות, לאתר רופא מומלץ ועוד. איך מתחילים תהליך מורכב כזה?

אוהד: בגדול התהליך הזה של החולה צריך להתחיל אצל רופא המשפחה. שלא כמו בעבר, כאשר באת לרופא שלך כדי לקבל תרופה או פתרון רפואי, היום הרופא נדרש להיות המנהל של הטיפול, המתכלל, ה-Care Manager. כלומר, לשלוח אותך לבדיקות ולעזור לך לרכז ולנתח את כל המידע. כמו שאמרתי, גם בבית החולים, חלק חשוב מהתפקיד קשור לליווי חולים ומשפחות בתהליך שבו הם מבינים שיש בעיה רפואית, לעיתים קשה מאוד, והם מצליחים יחד איתך לנווט בכל התהליך הזה.

אוהד: מעבר לעבודה שלך כרופא שמטפל, אתה גם שותף לעבודה מחקרית ולפני כחודש התפרסמה ב"הארץ" כתבה על מחקר שהיית שותף לו. הכותרת היתה: "חוקרים ישראלים מצאו עדות ראשונה לקשר בין שימוש בסלולרי לסרטן בבלוטת התריס". הכצעקתה?

האמת היא שאכן עשינו מחקר ותכף אפרט עליו, אבל בשורה התחתונה עוד לא מצאו באף מחקר ממש קשר בין סלולרי לסרטן. לכולם נשמע הגיוני שיש קשר כזה, אבל הוא טרם הוכח מחקרית.

אוהד: אז מה בכל זאת אתם מצאתם?

אוהד: גידלנו במעבדה תאים אנושים מבלוטת התריס במעבדה, חשפנו חלק מהם לקרינה סלולרית ובדקנו מה קורה להם. מצאנו שאחד הדברים שקורים הוא מה שנקרא שגשוג תאים, וזה אחד הדברים שיכול בתנאים מסוימים להוביל לסרטן. כרגע אנחנו עדיין מאמתים את הממצאים, כך שהדרך לומר שקרינה גורמת לסרטן היא ארוכה ומלאה בספקולציות. אני חייב להוסיף שככל שקראתי על הנושא יותר השתכנעתי שאף אחד עוד לא הוכיח קשר כזה, אך רמת הפחד שלי מטלפונים סלולריים גדלה יותר ויותר…

מחקרים הוכיחו, למשל, שבעת האזנה לטלפונים ניידים האוזן מתחממת ועולה לחץ הדם, אבל יש המון גורמים נוספים שצריך לקחת בחשבון: מיקרו גל, ישיבה מול הטלוויזיה, אנטנות נוספות שנמצאות בסביבה ועוד. נכון להיום ארגון הבריאות העולמי הודיע שאין קשר ברור בין סלולרי וסרטן. מצד שני הכלילו את הנייד כגורם בעל פוטנציאל לגרום לסרטן, כמו גם קפה ואוכל מהיר…

מה אתה באופן אישי מקבל מהמחקר?

אוהד: הרבה, בעיקר בהבנה יותר מעמיקה על הנתונים שאתה עובד איתם. אתה מבין עד כמה רפואה זה לא מדע מדויק…

וזה מערער את המוצקות של הטיפול? הרי אנשים באים אליך כדי לקבל תשובה.

אוהד: זה חוזר לעניין של לתת למטופל להחליט. לא תמיד אני בטוח שההמלצה שלי הוכחה מחקרית, כך שאני משתדל עד כמה שאפשר לשתף במידע שיש לי, בנתונים וגם בלבטים.

ולאן בהמשך? מה השאיפות לעתיד?

אוהד: היום אני לאחר 4.5 שנות התמחות מתוך 6 בסה"כ. בהמשך אני מניח שאמשיך להתמחות על (Fellowship) בתחום ספציפי שאבחר ואולי גם בחו"ל. התחום שאני נמצא בו שבאופן כללי נקרא "אף-אוזן-גרון" כולל כירורגיה של ראש וצוואר, למשל העיסוק בגידולים והסרתם. חוץ מהעבודה הרגילה אני עוסק גם במחקר ולוקח גם תפקידים במחלקה שקשורים לניהול הרפואי.

מהיומיום אני יודע שאתה מאוד מאוד עמוס. ככה זה ישאר?

אוהד: אחרי סיום תקופת ההתמחות לוח הזמנים הופך נורמלי יותר. הייתי שמח להישאר במערכת הציבורית, או לפחות להקדיש לה את עיקר הזמן. מאז מאבק המתמחים שהיה לפני שנתיים, מדברים הרבה על היחס בין רפואה ציבורית ופרטית, ועל הדרך לתגמל רופאים טובים שרוצים להישאר בשירות הציבורי, ויש הצעות שונות לכך.

בשנים האחרונות הקיבוץ הפך לעתיר מטפלים, ובקרב הרופאים בהווה ובעתיד ישנם גם דוד שניר (כמובן), חגי יבין (הבעל של שרון), האשה של יותם זיו, חן לין, מור סבוראי, יונתן מורג, יונית מדיני