רון גפני skypics.co.il מתוך דיווחי התנועה הקיבוצית רפסודיה

כל שנה מתקיימת ה"רפסודיה" בכנרת מטעם ובניהול התנועה הקיבוצית המאוחדת. לחוף "חוקוק" מגיעים נערים ונערות מקיבוצים ומושבים מכל הארץ לשלושה ימים. המטרה העיקרית היא לבנות רפסודה שתצליח להשיט קבוצה של אנשים לצד השני של הכינרת, לחוף "דוגל".
יצאנו הנעורים של הקיבוץ, כחלק מקבוצה של המועצה האזורית עמק חפר, ופגשנו חבר'ה מקיבוצים מכל הארץ.
בניית הרפסודה נעשתה בעיקר ביום השני, בו התעוררנו מוקדם לעבודה (6:00 בבוקר) והתחלנו לאסוף עזרים וציוד לבניית הרפסודה. מהר מאוד עדי גולן דניאל השתלטה על כל העסק, ובעזרת רועי אייזנר וליאור ארזי פיקדו על כל תהליך הבנייה. הרפסודה בנויה מסנדות, מוטות ברזל, חביות, מפרש והגה, והכל מחובר בכפיתות מחבלים.
לכל רפסודיה יש נושא מרכזי ודרכו בוחרים מה לכתוב על המפרש. השנה, הנושא היה '20 שנה לרצח רבין' ובחרנו לכתוב על המפרש "אם תרצו, אין פה עבודה" והרצל יושב מובטל וקורא מודעות דרושים בביביתון (ישראל היום).
לאחר עבודה קשה כשהרפסודה בנויה, יוצאים לשייט! השייט ארך כשעה וחצי. כשמגיעים לחוף מתחיל הפירוק, כל מה שבנינו ביומיים מתפרק בשנייה, ובסוף כשכל הציוד במקום עולים על האוטובוס חזרה לקיבוץ.
מפעל הרפסודיה אינו כולל רק את בניית הרפסודה וההפלגה בה. בערבים מתקיימים מעגלי שיח ודיונים במגוון נושאים. בערב השני הגיעו דוברים מכל מיני ארגונים המציגים דילמות חברתיות וערכיות הקיימות בחברה הישראלית. בין הדוברים היו פעילים מתנועת "קול אחד", לובי ישראלי-פלסטיני לקידום "שתי מדינות", יועצת פרלמנטרית שדיברה על היחסים בין מגדר לסוציאל-דמוקרטיה, רכזת נוער וצעירים בקיבוץ דתי שדיברה על עשור להתנתקות ועוד.
אנחנו החלטנו להשתתף במעגל שיח שנוהל על ידי נציג של ארגון "שוברים שתיקה" (ארגון שבהגדרתו אוסף מחיילים ששירתו או משרתים בשטחים עדויות, כדי להעלות את המודעות למציאות בשטחים, וליצור שיח על המחיר המוסרי שבשליטה על אוכלוסייה אזרחית).
אנו מניחים כי רבים מכם שמעו וראו כי היה באזז רציני סביב נושא זה, ועלו פוסטים רבים בפייסבוק של ח"כ שונים ושל התנועה הקיבוצית. רצינו להביע קצת את עמדתנו. כמו כל דבר בחיים, גם הדעות שלנו שונות, ושיחה זו השפיעה על כל אחד מאתנו באופן אחר.
על פי טל דוד פעילות זו מאוד אכזבה אותו: "כנער שגאה במדינה שלו, ועל אחת כמה וכמה בצבא שלו, חרה לי מאוד העניין שתנועה כה משמעותית בישראל, כגון התק"מ, בוחרת לפעול בעקיפין ובמישרין כנגד מדינת ישראל כשהיא נותנת במה לארגון אנטי ציוני זה."
גור לס אמר: "היה לי אישית קשה עם השיחה ואפילו לא נשארתי עד הסוף. אצלי בבית הצבא זה דבר מאוד חשוב, יש לי אח קצין שלחם ב'צוק איתן' והיה לי קשה לשמוע הכפשות על הצבא. מעבר לזה היה לי מסקרן לשמוע עמדה שונה משלי, אני חושב שזה חשוב שניחשף לכמה שיותר עמדות ודעות כי אין אמת אחת. אבל אני לא חושב שזה היה נכון להביא אותם דווקא לרפסודיה, מכיוון שזה אירוע בו רוב החבר'ה נמצאים לפני גיוס ושיחה זו יכולה להשפיע עליהם לרעה."
יותם עפרון אמר: "בעיני זו שיחה חשובה. יש צורך מבחינתי להיחשף לנושאים חדשים, והנושא חשוב בעיקר לפני הצבא. הביאו אותם דווקא לדבר איתנו, כדי שנדע איך לפעול בצורה שונה ולא נהיה בשוק לקראת הצבא ונדע לפני מה אנחנו עומדים. זה ברור שאין צבא מושלם, וכל צבא עושה לפעמים טעויות. המטרה היא למזער כמה שיותר את הטעויות הללו, ולפגוע בכמה שפחות אנשים. זה אמנם הוביל לשיח לוהט, אבל זה טוב שמראים לנו את כל הצדדים. הוויכוחים האלו פותחים אותנו לדעות חדשות ושונות."
חשוב לנו לחזור ולומר שהרפסודיה היא מפעל חשוב ביותר ומהנה מאוד. מהקמת המחנה, דרך בניית הרפסודה, השייט והפירוק, אין ספור חוויות מהנות ובלתי נשכחות, העבודה המשותפת של כל הנעורים, ללא הבדל שכבה ומין, הגיחות לכינרת, הטיולים על החוף ועוד…
ואיך אפשר לסיים מבלי לציין את מי שהפך את הרפסודיה הזאת למהנה אף יותר מהרגיל, דאבל עדי גולן, (דניאל ותירוש). עדי גולן דניאל פיקחה על בניית הרפסודה, ואף שלב בבנייה לא נגמר ללא קבלת אישור ממנה. עדי גולן תירוש תמיד דאגה לכולם וגרמה לכך שה'איחוד' נהנה שם יותר משאר הקיבוצים.
"לחיי הספינות שבדרך…"