במשך שנים רבות הייתה תעלה שהפכה למזבלה לאורך הדרך מהכניסה לשכונת הנעורים ועד ביה"ס "משגב". ילדים ואחרים השליכו לשם מכל הבא ליד: בקבוקים, עטיפות חטיפים, אריזות פלסטיק וזבל אחר – והמקום נראה נורא.

ידידיה כהן ממושב חופית הוא מהבנים הראשונים של כפר ויתקין ולוחם לשעבר ביחידה 101 (עבר כבר את גיל 90) והוא גם פרדסן עם 100 דונמים של פרדס. "מצפה רמי" שליד בית הראשונים, נקרא על שם בנו שנפל במלחמת לבנון הראשונה. ידידיה עוסק בתחום ההשקיה כבר עשרות שנים, כך שעבד עם זיגי, עמי רטר, בועז שקדי ואחרים בגח"א והוא גם חברו של רענן הרמן.

בשנת 2015 הוא הציע למסור לרענן שתילי עצי הדר בודדים לשתילה ליד הבית ורענן סיפר לו על הוואדי המלוכלך בדרך אל "משגב" וביקש ממנו את המגוון הרחב ביותר של זני ההדרים הזמינים בארץ, כדי לשתול אותם שם במקום ליד ביתו.

כך, בזכותו של ידידיה בין השאר, נטועה שדרת עצי הדר המטופחת אותם נטע רענן בהדרגה ובה הוא מטפל במסירות כבר שבע שנים. המים להשקיה מסופקים על-ידי הנוי וכולנו נהנים מהמראה, הנקיון והסדר המתלווים לירוק של העצים, לפרי הכתום והצהוב ולפריחות ההדרים והחוטמיות בעונתן. רענן, שמעולם לא עבד בחקלאות, מצא בהתקרבו אז לגיל 70, דרך מיוחדת להיכנס לתחום וגם לתרום לקהילה.

"התחלתי לאסוף אבנים ואבני-שפה בפרט ובעזרתו של גדי ורד והשופל של הקיבוץ, להביא כמות גדולה של אדמה זמינה משטח הקיבוץ ולמלא את הוואדי הקטן עם תוספת של קרוב לשני מטרים, לאורך ראשוני של כ-50 מטרים מבלי לפגוע בניקוז"

ידידיה אמר לרענן כי קיימים כ-40 זני הדרים וככל שהתקדמו הנטיעות, כך רבו מספר העצים שהביא ידידיה והעשירו את השדרה. מקור העצים הוא משתלת מולצ'ן בעין-ורד וכעת יש כ-35 עצים בבוסתן.

"היה חשוב לי שהעצים יהיו מזוהים בשמות הזנים, כך שאריק סיוון הפנה אותי למישהי מקיבוץ מענית המייצרת שלטים כאלה וכיום מזוהים רוב העצים בשלטים מאירי עיניים לטובת ילדינו והציבור בכלל".

לפי ידידיה, עדיין מפתחים זנים חדשים שאחד מהם בשם "עליזה" אולי ימצא את דרכו לכאן ויעשיר את הגן.

"הרעיון המקורי שלי, בנוסף לצד האסתטי של הפיכת המזבלה לגן פורח, היה שהילדים יעברו דרך הבוסתן בדרך לבית-הספר, יקטפו מפרי ההדר, ישימו בתיק ויאכלו בהפסקות בבית-הספר ואכן, הם קוטפים. טלי סופר המטפלת ומדריכה אותם, מספרת שהם נהנים מאוד להסתובב בין העצים ולקטוף את הפרי בדרך אל בית-הספר וממנו. גם חברים עוברים כאן וקוטפים להנאתם ולשמחתי, דבר שאני מעודד אותם לעשות".

בסופי שבוע רענן משקיע רבות בעבודה בטיפוח הבוסתן, בגיזומים ועישוב אינסופי ומעיד שהוא נהנה מזה מאוד והתוצאה היא שהילדים יכולים להסתובב בשטח בהנאה ובבטחה, ללא קוצים ועשבייה פרועה.

בנוסף לעצים יש כאן גם פרחי חוטמיות למיניהן, הזורעות את עצמן ומוסיפות צבע לשדרה. בוסתן נוסף עם עצים נשירים (משמש המבשיל מאוחר בעונה, תפוחי-עץ, אגסים, אנונה שאינו מניב, אבוקדו, רימונים ושקדים) נמצא כאן ליד המשרד של דני הרמן, כאשר מקור העצים הוא נוטע ותיק ממטולה.

"בין השאר יש כאן עץ בודהה, שהוא סוג של אתרוג עם פרי ציורי ומיוחד (ראו תמונה) שלדברי מאיה, בתי, פרי מסוג זה נמכר בחנויות מזון בניו-יורק בכ-16 דולרים ליחידה. אנשים עוברים ומחמיאים וגם מזה אני רווה נחת. עברתי מעישוב בטורייה לחרמש מכני וכך אני ממלא את בקרי יום השישי, בעבודה לא קלה אך מרתקת ומהנה. כמו-כן קיבלתי מהפרדס עץ אשכולית-אדומה שאני ממליץ לבוא ולקטוף את פירותיו".

"העצים לא מרוססים ויש לי אפילו הצעות לעזרה מקצועית בגיזום מאורי מירון, אך עד כה הסתדרתי וכפי שניתן לראות, העצים נראים ממש טוב. גם גיורא ידיד עזר בהתחלה. גם נירי רטר, מהדור הצעיר, עזר לי היכן שיכול היה לעשות זאת".

בהזדמנות זו שאני מדבר איתו, שאלתי את רענן על עבודתו כאקונום של קיבוץ עין-שמר. לדבריו, זה קיבוץ חברתי מאוד וצנוע, עם חברים ידידותיים מאוד בדרך כלל שכייף לשרת אותם, היות והם מפרגנים ויודעים להעריך את המאמץ והנסיון שהוא מביא לתפקיד.

ממקורות שלנו בעין-שמר, אנחנו יודעים שהחברים שם באמת מרוצים מאוד מרענן כאקונום ובכלל ואין פלא, גם בהתחשב בעובדה שבכל ערב שישי רענן ויאיר, בנו, מגישים את ארוחת הערב לציבור של כ-300 סועדים מדי שבוע.