ליונל, אתה יוצא עכשיו לפנסיה אחרי תקופה ארוכה כאשר, למעשה, היית המנהל הראשון ו"המייסד" של הכלבולית
אכן, אני מסיים את העבודה אחרי 16 שנה בכלבולית (וזאת אחרי 25 שנים באבוקדו). בעוד חודש אחגוג יום הולדת 68 והאמת שחשבתי למשוך עוד 3 שנים עד שטובה תצא לפנסיה גם היא, אבל ראיתי שאני כבר מתעייף ורציתי לסיים עם טעם טוב.

ספר קצת לטובת הצעירים – איך הכל התחיל?
כאשר החלטתי לעזוב את האבוקדו ראיתי הודעה בחד"א שמחפשים מישהו לנהל את המרכולית. פניתי לבני לנג שהיה מרכז עבודה וקבלתי את התפקיד. התחלתי לעבוד במרכולית עוד כשהיתה חלק מענף המזון וכמובן לפני ההפרטה. היא היתה ממוקמת בחדר האוכל (במיקומו הנוכחי של הפאב) והכלבו, שפעל כענף נפרד, נמצא במקום של מרפאת השיניים היום. בתקופה בה נירה פארן היתה מזכירה התחילו לדבר ברצינות על האיחוד בין הכלבו והמרכולית ואני דחפתי לזה, כיוון שראיתי כמה בזבוז של זמן ומשאבים היה כרוך בהפעלה נפרדת שלהם. אפילו שעות הפתיחה לא היו מתואמות. לצד זה, עם הזמן כל ענף התרחב וכך נוצר מצב מוזר שבו חלק מהמוצרים נמכרו בשני המקומות במחירים שונים. כחלק ממהלך ההפרטה החליטו על האיחוד. מי שהוביל את זה מטעם המזכירות היה צחי כהן שמילא אז את תפקיד רכז ענפי השירות והוא החל בליווי הפרויקט. בפועל, יוסי ברוך שהחליף את צחי היה זה שריכז את כל העבודות.

איך נבחר המקום הנוכחי של הכלבולית? הרי הוא תפקד עד אז כמחסן הבגדים.
לקראת ההפרטה אנשים החלו לכבס בבית והמחסנים עמדו לפני שינוי ייעוד. אנחנו חיפשנו מקום גדול ודי מרכזי. היה ויכוח לגבי המקום המועדף: דעה אחת טענה שעדיף להשתמש באחד האגפים של חדר האוכל (הדרומי, למשל), מאחר וראו אותו כמרכז הקיבוץ. בעלי הדעה הנגדית, לא רצו לקחת אגף מחדר האוכל וכך החל החיפוש אחר מקום אחר. דעתי היתה שצריך לעבור למקום הנוכחי שבסוף אכן נבחר במועצה ברוב גדול. התלבטנו איך לקרוא למקום החדש והשם "כולבולית" (שילוב של כולבו ומרכולית) נבחר במכרז. עמר פרי הייתה הזוכה.

מי ליווה אתכם בהקמה? האם נעזרתם בנסיון של קיבוצים אחרים?
כן, עשינו די הרבה סיורים בקיבוצים. היה לנו יועץ שהביא המלצות מנסיונם של אחרים וזה היה הבסיס להקמה. דווקא בשנים האחרונות עלו רעיונות להפוך את זה לעסק והשיקול הוא האפשרות למכור בהיקף גדול יותר ולהגדיל את הרווח. מצד שני, מן הסתם ככל שמשאירים את המקום כענף פנימי של הקיבוץ יש אוירה מיוחדת ואופי "שכונתי" יותר. כשאתה הופך לעסק יש סוגים שונים של פיקוח חיצוני וזה משנה את האופי לעסקי יותר. אני מאוד אהבתי את האווירה הביתית, אך כמובן שיש יתרונות גם לפתיחה החוצה.

האם ביצעת השוואות למחירים של מכולות וסופרים בעיר?
אייל ביקש ממני כמה פעמים להשוות "סל קניות" אבל זו משימה כמעט בלתי אפשרית. הסיבה היא שאפילו בין סניפים שונים של אותה הרשת המחירים שונים והם גם משתנים כל הזמן. חוץ מזה יש כמובן את יתרון הגודל והמבצעים של הרשתות שמוכרות מוצר מסוים במחירי הפסד. אבל צריך תמיד לזכור שההשוואה היא לא בין מוצר זהה כאן ובחנות אחרת אלא בין סל מוצרים. בסה"כ לדעתי אם לוקחים בחשבון הוצאות של נסיעה וזמן בעיר ועמידה בפני כל הפיתויים, המחירים כאן סבירים. זה היה עקרון אצלי תמיד לשמור על מחירים סבירים ולאו דווקא להשאיר רווח גדול. הרי הכולבולית היא חנות שלנו המוגדרת בעיני כענף שרות ולא כמרכז רווח.
אמנם הכלבולית אינה מכולת בעיר, אבל בהחלט יש בה תודעת שירות מפותחת. למשל שעות הפתיחה הארוכות כולל הפתיחה בשבת. בעבר היה צריך "לרדוף" אחרי שעות הפתיחה של הענפים ועדיין ישנם ענפים כאלה גם היום.
אחד הדברים שעשיתי עוד לפני איחוד הכלבו והמרכולית היה לשנות את שעות העבודה. גם להאריך וגם לפתוח בשבת. היו אנשים שלא אהבו את זה וכך אצלי גברה המוטיבציה להיות ענף עצמאי. הענף שלנו אכן מאופיין בתודעת שירות גבוהה – בנוסף לשעות הפתיחה אנחנו מאוד קשובים לצרכים של החברים. כל מה שאנחנו מסוגלים להזמין – אפשר לבקש.

אילו מאפיינים נוספים יש לכלבולית בעינייך?
זה ענף מאוד אינטנסיבי. השילוב של בייתיות, מזון וכסף הוא לפעמים מקור למתחים. חשוב לי לציין שבמשך הרבה שנים מה שהחזיק אותי היה הפרגון המאוד רחב שקיבלנו. אני מציין את זה כי ביקורת תמיד יש, אבל פירגון אינו מובן מאליו והיה באמת המון ממנו במשך השנים. הצלחתי להכיר את כל החברים ונעשיתי מומחה לשפת הגוף. אנשים תמיד הפתיעו אותי (גם לטוב וגם לרע) וכל יום שישי בארוחת ערב עם כל המשפחה היה לי מדור: "אני עדיין מופתע שאנשים יכולים להפתיע אותי".

מה היה קשה בעבודה?
הקטע הקשה ביותר היה התמודדות עם גניבות, במיוחד עם גניבות של חברים. ההיקף הכספי קטן ויחסית זניח, אבל זו תופעה קשה מאוד מבחינה חברתית. וגם מאוד מביכה. הדילמה הייתה איך להתמודד עם הגנב בלי לחשוף את עצמי לתביעה משפטית של הוצאת דיבה. מה שמאד הקשה אלי, שלרוב, התמודדתי לבד ללא שום גיבוי או עזרה מהנהלת הקהילה.
עם זאת, תופעה שנעלמה, היא הגניבות של הנעורים. למי שזוכר, גניבה מהכלבו, המרכולית או האקונומיה היתה ממש טקס התבגרות.

מה לדעתך עוד צריך לקדם במקום?
בלי ספק צריך להגדיל את המקום. זה בדיון כבר שנתיים. המקום היום מאוד צפוף. בנוסף רצוי להחליף את המקררים הישנים שצורכים הרבה חשמל. בנוסף, לצערי בגלל סחבת של כמעט שנה, לא הצלחתי לסיים הקמת פרגולה לנוחיות החברים.
דבר נוסף הוא להמשיך עם נסיונות להביא מוצרים ושירותים חדשים. עם השנים ניסיתי להכניס כל מיני חידושים. לא הכל הלך, למשל בשמים או טלפונים. בעבר גם אפינו בעצמנו מאפים, היה לזה ריח נהדר וגם ביקוש אבל ראינו עם הזמן שזה לא רווחי ונאלצנו להפסיק.
מה שהלך חזק מאוד ונאלצנו להוריד מהמדף הן האריזות העצמיות. ארזנו המון דברים כדי להוזיל את העלויות, אבל התברר לנו ממשרד הבריאות שזה נגד החוק ומיד הפסקנו. זה חבל.

לסיכום – מה המחשבות שלך על הצוות שיוביל אחריך את הכלבולית?
עברתי במהלך השנים הללו תקופה מדהימה, מעניינת ומאתגרת. לאורך השנים עבדתי עם צוות נפלא – תודה לרותי, אחמד ואורלי. כמו שראינו, החלפה של בעלי תפקידים בקיבוץ לא תמיד פשוטה. התהליך שהתנהל בכלבולית לא היה לטעמי ונמשך יותר מדי זמן. אני הודעתי חצי שנה לפני סיום עבודתי על כך ואני חושב שלא נערכו בהתאם. בכל מקרה אני מאחל לרותי הצלחה בדרכה החדשה. לאחמד ולאורלי, הצלחה בהמשך העבודה בכולבולית. אני כבר מתגעגע לשקשוקה של אחמד בימי שישי. אני מודה לפנסיונרים שעזרו לנו לאורך השנים.
אני מאחל לתניה רטר ולניר ארזי בהצלחה גדולה, כמובן. יהיו דברים שהם ישנו ואני אגיד לעצמי "איך לא חשבתי על זה קודם?" וכנראה גם יהיו דברים שאחשוב לעצמי "זה עבד כל כך טוב קודם, למה לשנות?"… אבל כמובן שהעבודה היא שלהם עכשיו ובאמת המון הצלחה.

וברמה האישית – מה התוכניות לפנסיה?
עדיין אין לי תוכניות לפנסיה בכלל.
מה? אתה חייב!
מכל אחד אני מקבל בדיוק את התגובה הזו… בינתיים טוב לי, אני קם בבוקר וחופשי לעשות מה שבא לי.

אולי תעניין אתכם כתבה קודמת שנעשתה עם ליונל