תמנע, את מסכמת עם התפקיד של יו"ר ההנהלה החינוכית עשר שנים של תפקידי חינוך, אבל למעשה התחלת עוד קודם. ספרי לנו על כך בבקשה.

למעשה כל חיי שזורים בחינוך: עד גיל 12 חינכתי את הבובות שלי, ומגיל 12 התחלתי לעבוד עם ילדים: בהתחלה ב"הקמות" בפעוטונים, ומאוחר יותר (מיד לאחר הצבא), כמטפלת בפעוטון. בהמשך למדתי הוראה והייתי מבין המורים הראשונים של בית ספר משגב.

עשיתי הפסקות שונות בהוראה, בהן יצאתי למלא תפקידים חברתיים בקבוץ, ונסעתי עם משפחתי לשליחויות שונות מחוץ לישראל. אבל תמיד חזרתי לחינוך, כמורה, כמדריכת מורים ובסוף כמנהלת החינוך בגבעת חיים, ויו"ר ההנהלה החינוכית.
העבודה בחינוך מזמנת המון יצירתיות, קשר רצוף עם ילדים ועם הורים ועבודת צוות הדוקה. ובין השאר, גם כל הזמן "קרבה לרוח" (קשר למסורת, למדע, להיסטוריה, לתנ"ך, לספרות ולכל מה שהמסגרות החינוכיות כוללות).

עמדת בראש מערכת החינוך הבלתי פורמאלי בשנים הדרמטיות של ההפרטה. איך זה עבד?
המהלך של ההפרטה היה רגיש מאד. היה אז מעט ניסיון בתנועה הקיבוצית, וההורים, כמו יתר החברים, חששו ממנו מאד. לא היה ברור לגמרי אם נצליח לשמור על המסגרת שלנו. היה צורך לעשות הרבה התאמות ולהיות קשובים לרחשי ההורים, שמעתה הם יהיו אלו שישלמו מכיסם עבור החינוך של ילדיהם, עובדה שתשפיע ישירות על גישתם למערכת.
בנינו הנהלה חינוכית בת 18 חברים, שגיבשה את ה"אני מאמין" וקבעה את המסגרות התפעוליות של החינוך הבלתי פורמאלי (גילאי א' – י"ב').
ומאז, במשך קרוב לעשור, אנחנו מתבססים על אותה מסגרת חינוכית, תוך כדי התאמות נדרשות.
ניתן לציין שהמעבר להפרטה, למרות שהיו בו סיכונים רבים, הצליח לשמור על הערכים הבסיסיים שלנו, ולייצב מסגרות חדשות וטובות. הנשירה של הילדים הייתה והינה נמוכה יחסית, ורוב ההורים מרוצים מכך שילדיהם זוכים להתחנך בקיבוץ הן בגיל הרך והן בחינוך הבלתי פורמאלי (המרכזונים).

כשסיימת את תפקידיך כרכזת חינוך, פנו אליך בבקשה ליצור תפקיד חדש שקראו לו "יו"ר הנהלה חינוכית". מה משמעות תפקיד זה?
זהו תפקיד של אחריות כוללת למערכת החינוך כולה מלידה ועד י"ב, ולקביעת העקרונות של אורחות החיים החינוכיים שלה.
היו"ר אחראי על הנהלה חינוכית רחבה (בת כעשרה חברים), ועל הנהלה מצומצמת, תפעולית (בת כ 4-5 חברים, שבה יושבות גם מנהלות החינוך של הגיל הרך והבלתי פורמאלי).
ההנהלה החינוכית, והיו"ר שבראשה, מלווים את עבודת המנהלות והצוותים החינוכיים של החינוך, דנים בשאלות שעולות מהשטח, ומהווים קשר בינם לבין מוסדות הקבוץ.
תפקיד היו"ר הוא כמו של כל מנהל – לאפשר לאלו שעובדים במערכת להוציא לפועל את הרעיונות שלהם. ליצור סביבה נכונה ותומכת שבה יוכלו לפעול על מנת לממש את המגמות החינוכיות.
זה המקום לציין שהחברים בהנהלה החינוכית, שעושים את עבודתם בהתנדבות, מסורים ביותר, והעבודה עימם הייתה פורייה ונעימה מאד.

כיצד השפיעה הקמתה של שכונת הבנים על מערכת החינוך?

הדבר החשוב והברור מאד הוא, שהשכונה החדשה הכניסה המון שמחה לחיים הקהילתיים, והגדילה בצורה משמעותית מאד את מספרי הילדים. הקליטה יצרה מציאות חדשה: עד היום, היו לנו עשרות ילדי חוץ במערכת, שהשלימו את קבוצות הגיל השונות. נכון לעכשיו, הקבוצות בכל הגילאים, הולכות ומתמלאות בילדי קיבוץ, וכבר בשנה הבאה, לא יהיו ילדי חוץ בחינוך הבלתי פורמאלי, דבר שיש לו משמעות רבה, חברתית וכלכלית, ואנחנו נערכים אליה בעזרת הנהלת הקהילה.
ההורים החדשים שהגיעו הם אוכלוסייה שונה ומאוד איכותית, המאופיינת בכך שלפחות חצי ממנה, לא התחנך בקבוץ. מטבע הדברים, לחלק גדול מהם אין רקע והבנה לגבי מה מצפה להם בחינוך הקיבוצי, וזה כמובן מכניס הרבה סימני שאלה.

אילו סימני שאלה?
החינוך הקיבוצי מתבסס, למשל, על שהות הילדים במסגרות עד שעה 15:16, כאשר ברוב המסגרות שמחוץ לקבוץ, החינוך הוא עד שעות הצהריים, ורק אם ההורים רוצים ויכולים הם משלמים על צהרון. לא היה ברור לנו אם ההורים החדשים יסכימו לשלם עבור המסגרת הכוללת. לא היה ברור, למשל, אם ההורים יסכימו אתנו שיש ליצור מסגרות קטנות יותר מהנהוג מחוץ לקבוץ, והאם הם יעריכו את מה שהחינוך הקיבוצי נותן, ויסכימו לשלם עבורו…
לא היינו בטוחים, אם ההורים החדשים, יסכימו אתנו שיש חשיבות חינוכית לקיום החינוך הבלתי פורמאלי (מסגרות המרכזונים עד י"ב'), ויעודדו את ילדיהם להשתתף בהן.
למרות החששות, הסתבר, שנקלטים חדשים רבים, הגיעו במטרה לאפשר לילדיהם להתחנך בחינוך הקיבוצי, והאוכלוסייה החדשה ברובה מהווה גוף תומך וחיובי ביותר.

אנחנו מבינים את חשיבות המערכת של הגיל הרך. מה חשיבות המערכת הבלתי פורמאלית?
בית הספר מקנה ידע. אנחנו מקנים כישורים חברתיים: ערכים (עזרה הדדית, הבנה לחלש, עבודת צוות), פיתוח מנהיגות (בארגון עצמאי של אירועים ומפעלים, הדרכת צעירים), מעורבות בקהילת הקיבוץ )השתתפות בחגים, מפגן אש), ומחוצה לו (עזרה בארגוני התנדבות), בילוי שעות פנאי (אחרי בית הספר ובחופשים), יצירתיות וקשר מתמיד עם מדריכים בוגרים המלווים את המסגרות החברתיות.
הילדים מתאמנים בלקיחת אחריות על שכבת הגיל שלהם, וסיוע לשכבות הגיל הנמוכות יותר.
ילדים עסוקים ופעילים, יגררו פחות להתנהגויות שליליות, ולשיטוט ברחבי הקבוץ.

לעיתים יש בוודאי חיכוכים עם הורים, איך מתגברים עליהם?
אנחנו פתוחים מאד לדו שיח מתמיד עם ההורים. הורים שלא קיבלו מענה שישביע את רצונם מהצוות המטפל, או ממנהלת החינוך, מוזמנים לבוא להנהלה מצומצמת ולהציג את בקשתם/טענתם. במידה ועדיין הם לא מרוצים מהתשובות/טיפול, הם מוזמנים להנהלה הרחבה, שמתייחסת מאד ברצינות לכל פנייה.

מה עם תנועת הנוער?
קיים כאן היום סניף של תנועת "בני המושבים". בשנים האחרונות יצרנו מרכז של התנועה במועדון הצהוב, ותקצבנו משרה למדריכה. כל הפעולות מתקיימות בימי שלישי, וניתן לראות עשרות ילדים לבושים בחולצות תנועה, המגיעים לפעולה עם המד"צים (בני הכתות הבוגרות שעברו הכשרה), שגם יוצאים איתם למחנות וטיולים ארציים של התנועה.
החשיבות של תנועת הנוער, כגוף נפרד מהמרכזונים, רבה מאד. כאן ניתנת לילדים הזדמנות לחוות קשר מיוחד עם מדריכים צעירים, ולמצוא ערוצי התבטאות במסגרת אחרת ושונה. משתתפים בה גם ילדים שלא מצאו את מקומם במערכת הבלתי פורמאלי.

מהו הדבר הגדול ביותר שקרה בתקופת התפקיד שלך?

ללא ספק זה מהלך השיפוצים הגדול של מבני החינוך.
מהלך שהתחיל מצורך דחוף לשפץ את בתי הגיל הרך, שהיו במצב רעוע וישן, ובלתי מותאמים לחלוטין למסגרות החינוך שהשתנו (מעבר ללינה משפחתית, קבוצות גיל גדולות יותר ועוד ועוד).
זה אילץ אותנו "להזיז" מרכזונים ולשפץ גם אותם.
כל שכונת הגיל הרך עברה ועוברת לבתים משופצים. חלק גדול מהמרכזונים עברו לבתים מוזנחים בשולי הקבוץ, שהותאמו לשכבות הגיל השונות. יחד עם אייל ניסן, מנהל הקהילה, שתמך לאורך כל הדרך בביצוע המהלך, ובשיתוף פעולה ותכנון של עמוס וכמן, אדריכל הקיבוץ, קם בית תינוקות גדול וחדיש, כשלצדו "הפינה החמה" הייחודית שלנו, גנונים מותאמים לגיל ושיפוץ של כל הגנים, אחד אחרי השני (בימים אלו יפתח גן דולב המחודש. שווה הצצה!) מהלך השיפוצים כולו הוא דרמטי מאד, והקהילה השקיעה בו כספים רבים. הוא משדרג משמעותית את כל המערכת, ומהווה תשובה הולמת מאד לקליטה החדשה, והתאמת החינוך למציאות המשתנה.
המלאכה עדיין לא הושלמה, ומספר בתים עדיין זקוקים לשיפוץ והתאמה. המערכת החינוכית עם הנהלה הקהילה, ממשיכים לשקוד על סיום הפרוייקט כולו.
מהלך נוסף הוא המעבר לדואונים. שיש לזקוף אותו לצוות רחב של מדריכים, הנהלה חינוכית, והורים רבים שתמכו. מעבר זה השפיע על מבנה המרכזונים הצעירים: במקום שלוש שכבות גיל במרכזון, רק שתיים. נכון להיום מידת שביעות הרצון מהתהליך, הן של המדריכים והן של ההורים וההנהלה גדולה מאד, ואנחנו מאד מרוצים שעברנו אליו.

מה את מאחלת למערכת החינוך בעתיד?
שהקהילה תצליח לשמור על הערכים המרכזיים של החינוך הקיבוצי, תוך רגישות לאוכלוסייה המשתנה, ולמציאות בקיבוץ ובארץ.
שהנהלת הקיבוץ תמשיך, כפי שהיא עושה היום, לייחס חשיבות רבה למקום של החינוך בחיי הקהילה ותאפשר מציאות כלכלית הולמת, שתתמוך במגמות ההתפתחות וההתרחבות של החינוך בכל זרועותיו.
שהצוותים החינוכיים המסורים והמוכשרים, ימשיכו בעבודתם המסורה ויסתכלו תמיד קדימה.
ובסיום אני רוצה להודות לכל אלו שיצא לי לעבוד איתם במשך השנים. בראש וראשונה לאנשי החינוך שבחרו במקצוע נפלא זה. הם אפשרו לי להיות חלק מעולם שלם, מאתגר, מספק ומעניין, שאין בו רגע דל.
למנהלות החינוך, אנטה ונורית שאיתן עבדתי צמוד מאד בשנים האחרונות. הן ממלאות בנאמנות תפקיד קשה ומאמץ, וראויות להערכה רבה על כך.
והרבה הצלחה ללביאה שנכנסת לתפקידה כיו"ר ההנהלה החינוכית.
ולכל חברי הקיבוץ ובעלי התפקידים, שתמכו, עזרו וסייעו. בזכותכם זכיתי.