בכל עלון אנחנו משתדלים להציג נושאים שבעלי התפקידים והנהלת הקיבוץ עסוקים בהם. ברוב המקרים אלו הם יו"ר הקיבוץ, מנהל הקהילה והמנהל העסקי. הרגשנו עם הזמן, שחשוב שישמע גם קולם של נציגי הציבורי בהנהלה, וכמו כן של בעלי תפקידים נוספים, ולכן החלטנו לפגוש שניים מהם – ציון ומירהל'ה– לשיחה "על מה שחם".

ספרו בקצרה במה אתם עוסקים כיום, מחוץ לחברותכם בהנהלה?

ציון – פרשתי מהצבא לפני שנה וחצי, וכיום אני יועץ עצמאי בתחומי הבטחון, מעורב בקיבוץ בצוותים ונושאים שונים, וכמובן אבא במשרה מלאה.

מירה'לה – אני בפנסיה מאז ספטמבר והעברתי לשחר בן אור את מקומי ב"פינה החמה". נשארתי מלווה ויועצת בתחומים שלי. יומיים בשבוע סבתא – כל פעם לכיוון אחר. והיתר מבלה בתיקון הגוף והנפש בחוגים שונים.

מיהם חברי ההנהלה ומהו דפוס העבודה שלכם?

חברי ההנהלה הם – אבי, מירהל'ה, ענבל, שלומי, יאיר, אילת, רונן וציון. אנחנו עובדים כבר כשנה וחצי יחד. נפגשים באופן קבוע כל שבוע, למעט שבועות שבהם מתקיימת מועצה. וזה לא מספיק… מטפלים בשוטף (פניות אישיות או נושאים של כלל הציבור) ובנושאים אסטרטגים לגבי העתיד. מאוד רוצים לגעת בעתיד, אבל יוצא שהשוטף גוזל המון זמן. כולם עושים זאת בהתנדבות, ובנוסף לכל זה חלק גדול מהנושאים מוכנים בועדות משנה בין לבין. שיטת העבודה היא שההנהלה מקבלת לדיון נושא שכבר הוכן ע"י ברוך, ערד ואייל ו/או בשילוב אחד הצוותים ובעלי התפקידים. וכמובן שחלק מהדיונים שלנו הם הכנה למועצה.

ציון: לי חשוב להדגיש, שאני תופס את ההנהלה ככלי נוסף שבא לאפשר לציבור להשמיע את דברו, ובכך לייצג את האינטרס והצרכים של כל אחד מהחברים. אם מישהו קיבל תשובה שאינה מספקת אותו ממנהל הקהילה או מיו"ר הקיבוץ, הוא מוזמן לפנות לכל אחד מחברי ההנהלה, כדי שיוכלו לשקול אם להביא את הנושא לדיון בפורום ההנהלה.

מירהל'ה: בהחלט. אנחנו מאוד מעודדים חברים לנצל את הדמוקרטיה, ולפנות אלינו בנושאים שחשובים להם – גם אישיים וגם ציבוריים. זה יכול לתת מענה לבעיה ספציפית אבל גם ללמד אותנו על שינויים שצריך לעשות בתקנונים/נהלים כדי להתאים אותם למציאות.

נושא נוסף שמגיע הוא דוחות של ועדות שונות – למשל ו. ביקורת, או נהלים שונים כמו נוהל בנייה פרטית.

מה מתקדם בנושא השיוך הקנייני?

ההנהלה מינתה צוות שיוך שאמור לדון בחלופות השונות, להציג אפשרויות מימון ולהמליץ, אם אפשר, על החלופה העדיפה בעיניו. חברי הצוות הם: אייל, ציון, ערד, צפריר, יזהר, גליה חן, נילי ברות ומירטה בן נח. אנחנו עוסקים בשתי חלופות השיוך – כלומר חלופת האגודה או השיוך האחיד.

המועצה החליטה שבהמשך הדרך יוחלט האם מתקדמים עם אחת החלופות הללו או עוצרים את הדיון. מה עם החלופה שהציעה לבחון את ביטול השיוך?

ציון: דעתי היא שהחלופה של ביטול השיוך אינה אפשרית, כיוון שהקיבוץ כבר חתם על הסכם שיוך פנימי מול מרבית החברים והיורשים, מהלך שדווח לרשות המיסים. בנוסף, תקנון האגודה שתוקן ב-2002 קובע שהולכים לשיוך דירות בהתאם להחלטה 751. בהמשך ובהתאם לאותו שינוי תקנון התקדם הקיבוץ ונערך להמשך השיוך הקנייני עד חתימת חוזים עם חברים וכיום המשמעות היא לבטל אותם. לכן, מכיוון שביטול השיוך אינו אפשרי, כל הדיון בעניין מיותר ורק מוסיף בלבול על נושא שגם ככה מאוד מורכב.

מירהל'ה: אני רוצה להזכיר שהקהילה כאן ב-1998 היתה במגמת התפרקות, אנשים עזבו, וכולנו זוכרים את המציאות של חלופה זו – אותה מציג איתי גילה. חלום של איש המשוגע לדבר – צפריר בן אור, עם פתיחות של הרבה חברים, הביא לכך שאנחנו חיים במקום שהרבה היו רוצים להיות עמנו, עם כל הבעיות שנוצרו ועלינו לטפל בהן. דווקא משום כך, צריך היה להעלות את החלופה הזו לדיון ציבורי נוסף, כדי להבין מה המשמעות של "הליכה אחורה" (או קדימה לדעת אנשים אחרים) והציבור היה מחליט. לדעתי הרוב היו מורידים את זה. אבל חשוב להבין שזה לגיטימי להעלות את זה.

ציון: החלטת ההנהלה, להתקדם עם בדיקת השיוך הקנייני הוצגה ואושרה במועצה, וזו גם הסיבה שאייל לא הסכים להקצות את המועדון להמשך דיון בחלופה שהורדה מסדר היום על ידי ההנהלה והמועצה לעת הזו, ולהמשיך כאילו היא עדין חלופה לגיטימית מטעם הממסד. דיונים ממסדיים במועדון או חד"א נעשים במסגרת תקציב ותשלום מרוכז, וכל פעילות אחרת בתשלום סמלי כמקובל.

מירהל'ה: האירוע הזה הוביל לנושא נוסף – השימוש במועדון. תקנון המועדון קיים אך אינו מלא. כל שנה הקהילה משתתפת בהוצאות של המועדון על נושאים ציבוריים. אין שום תקנון מי מחליט מה מוגדר כדיון ציבורי ומה לא. למשל, הדיון שהתקיים על בית כנסת בקיבוץ וכד'. מה שבטוח הוא שהמשפט של אייל על חתירה מתחת ליסודות הדמוקרטיה של הקיבוץ הוא לטעמי לא נכון. גם ההנהלה חשבה שזה משפט מיותר. צריך להחליט מי קובע מתי דיון הוא פרטי ומתי ציבורי. אבל כאן גם יש לי ביקורת אליכם כעורכי העלון – גם לכם יש אחריות על השיח הציבורי. אם מגיע אליכם דבר ביקורת על ההנהלה, אתם צריכים לבדוק אם היה מיצוי של התהליכים מול ההנהלה.

היידי: לנו יש נוהל שבמידה והביקורת מתייחסת לכל גורם ציבורי אנחנו מעבירים לתגובה. במקרה הזה מנהל הקהילה וחברי ההנהלה לא ביקשו להמתין עם הפרסום עד שיתקיים דיון נוסף בהנהלה, אלא אמרו לנו שאינם מעוניינים להגיב.

ציון: זו הזדמנות לפנות לציבור ולבקש, לפני שמישהו מעלה נושא לדיון ציבורי, לברר אותו בשלב מוקדם עם ההנהלה או אחד מהחברים בה. אפשר ל"הדליק" את הציבור בקלות רבה, אך עדיף לברר ולפעול בצורה מסודרת לפני שנושא עולה לדיון ציבורי. יש גם דוגמאות לביקורת שהיתה לחברים והגיעה באמצעות אחד מנציגי הציבור להנהלה וכך הנושא קיבל התייחסות.

לסיכום, אנחנו לא רואים עצמנו כלא דמוקרטים ונשתדל לעמוד בהצהרה זו.

מה לגבי הנושא של "עקרונות התור" בדיור הזמני (דיור להשכרה)?

אנו מדברים כעת בהנהלה על השכרות של דירות למגורים שהן בבעלות הקיבוץ – למשל בשכונת הנעורים או בתלתונים המשופצים. עיקר הדיון נוגע בדירות של שני חדרים ומעלה, שמתאימות למשפחות צעירות עם ילדים. עד היום הדיור הזמני שבבעלות הקיבוץ התנהל לפי כללי תור שהם הגיל של בן הקיבוץ ומספר הילדים. עכשיו אנו בוחנים הצעות נוספות. יש גישה שמסתכלת על דור ההורים ואומרת שצריך לאפשר לכל משפחה ותיקה בקיבוץ צאצא אחד לפחות, וזה מה שצריך להנחות בקביעת כללי התור. גישה שניה אומרת שהנכס לא צריך לעמוד לרשות הותיקים אלא לרשות דור הבנים (כלומר המצב הנוכחי). יש כאן משאב של הקיבוץ שהוא במחסור, התור מאוד צפוף, וכל קריטריון יכניס משפחות אחרות לרשימה. הנושא של הדיור הזמני בקיבוץ רגיש ומורכב.

היינו רוצים שגם אנשים פרטיים, שמשכירים את בתיהם, יפעלו לפי התור הזה. מצד אחד מדובר בקנין פרטי, אבל מצד שני יש לנו ציפייה שחברי הקיבוץ יעדיפו את ההשכרה לבני הקיבוץ על פני שוכרים חיצוניים ויפעלו ע"פ כללי התור.

האם יש הגבלה למשך הזמן שניתן לשכור דירה מהקיבוץ?

היום אין הגבלה גם ביחידות המשפחתיות בהן יש מחסור ונוצר מצב שבן קיבוץ השוכר פה לאורך שנים ארוכות ונהנה ממשאב אטרקטיבי של הקיבוץ, "תופס" מקום של בן אחר שגם רוצה להנות ממשאב זה.

היידי: הגיעו אלינו לארכיון אנשים שביקשו לבדוק את התקנונים, כדי להבין את כללי התור של בן שני, בבתים למכרז (כאשר יש כבר בן או בת ראשונים שיש להם בית בירושה).

מירהל'ה: זהו אחד הנושאים שעדיין לא נידונו להנהלה. יש השגות של חברים על תקנון השיוך ובאופן מיוחד על נושא התור. למשל, עלתה ההצעה שיורשיהם של סבים וסבתות שנפטרו יקבלו כסף ולא בית/זכות בניה. זה בלי ספק נושא "נפיץ" ורגיש מאוד. אך לדעתי יש טעם לדון בזה אם תעלה פנייה מהציבור. אנחנו מודעים לקולות שעולים מהציבור. יהיה לנו כחברה אתגר להתעלות מעל שיקולים שהם אישיים, ולראות תמונה רחבה ועקרונות של צדק, אם קיים כזה…

ציון: זה בהחלט נושא מורכב. גישה אחת אומרת – בואו לא ניגע בזה, כי אם נפתח את זה, נפתח את הכל. גישה שניה אומרת – בוא נפתח ונתמודד. אני באופן אישי רוצה לפתוח כי יש לעיתים עיוותים אמיתיים וחוסר צדק אך ברור לי וכאן החשש שלי, שאם נפתח יש פוטנציאל להתדרדרות חברתית.

איך נסכם?

ציון: כמי שגדל בעיר והגיע לכאן לפני יותר מעשרים שנה, אני מרגיש שזה הבית שלי ומרגיש שייך מאוד למקום, כאילו נולדתי פה. יש פה ממש גן עדן. אנחנו צריכים להעריך את זה ומאוד חשוב שנדון בסוגיות העקרוניות ופחות בסוגיות המשניות. בואו נשאיר את האנרגיות לנושאים המרכזיים ונשמור על מה שיש לנו. לא פחות חשוב זה לשמור על שיח תרבותי.

מירהל'ה: אני מרגישה מאוד שייכת לקיבוץ, והוא מאוד חשוב לי. זו גם הסיבה שנרשמתי להנהלה. פחדתי שעם תהליכי ההפרטה תעלם תחושת הקהילה, אך החששות הללו נעלמו. יותר ויותר אני בטוחה שמה שפחדתי ממנו לא קורה ואוירת הקהילה נשמרת כאן. הקיבוץ שלנו מאוד מאורגן, מסודר ושמרן. לפעמים חסרה לי כאן הרגשת הבלאגן, והדברים שבאים מהשטח בספונטניות. אני שמחה שיש לי הזדמנות להיות בהנהלה. הדבר הכי חשוב לי בהנהלה הוא הקשבה לציבור, הקשבה לרחשי הציבור. לתת מקום להתפתחויות חדשות, יצירתיות מתוך החברה עצמה. בעיני אנחנו לא עומדים בקצב של מה שאפשר לעשות.

חד-גדיא, סדר פסח, 2016