ההחלטה להרחיב את תפקיד הבריאות גם לניהול הרווחה, היא למעשה מעבר מתפקיד נבחר ברוטציה לתפקיד מקצועי שנמשך כבר 20 שנים. במקביל התבטלו ועדות כמו: חברה, פרט וועדת בריאות, ונולדה הקרן לעזרה הדדית שעוסקת במתן פתרונות כספיים במצבים אקוטיים.

בסדר החדש השתנה השם אך לא המהות. זה בעצם ריכוז בריאות כמו שהיה בעבר (שנעשה  במקצועיות וביעילות ע"י צוות המרפאה ומנהלת הרווחה) רק בלי אנשי ציבור. נראה שהדברים נחתכים בין מנהל הקהילה ומנהלת הרווחה מבלי שעין, אוזן ובעיקר לב נוסף שאינם מצוות הרווחה שותפים להם. מה יעשו חברי קיבוץ שאין להם שפה משותפת עם מנהלת הרווחה במבנה הקיים, למי יפנו?

תפקיד הניהול מאפשר מתן שירות מקצועי לחברים רבים, עם זאת מרחיק את תהליך ההשתתפות של החברים, הלקוחות, מהשפעה על קבלת החלטות הנוגעות לכל אחד מאתנו. במיוחד עבור פנסיונרים וקשישים שלהם יש צורך בייחס מיוחד מן האחראיים על התחום הזה.

קבוצת המייסדים הולכת בדרך הטבע לעולמה, ומקבלת טיפול טוב ונאות על פי ערכים שניתוו עוד לפני ההפרטה.

סגנון חייהם וצרכיהם של בני הדור השני ההולך ומתבגר שונים. הם אינם "סקטור". זו קבוצה הולכת וגדלה המוחלשת כלכלית ובריאותית, שלא הספיקה לצבור לפנסיה כמו הבאים אחריה. קבוצה ששנים תרמה לקהילה ועדיין תורמת.

עם כל ההערכה, ההשקעה והמסירות של מנהלת הרווחה, חלק מקבוצת ה-400 שאינם נמצאים בביטוח הסעודי הקבוצתי, ואינם מקבלים תשובות במשך שנתיים, מוטרדים בקשר לעתידם הסעודי. גם אלה שבביטוח הסעודי מודאגים בקשר לעתידם.

האם לא הגיעה העת לחשיבה רצינית על איכות ומשמעות חייה של קבוצה זו?  

 זה שנים שלא נערך דיון ציבורי רציני בנושאים כמו: ניידות, טיפול בבית, שיקום, חד הוריות, אבלות, נווה נועם והרלוונטיות שלו כיום, נגישות לאנשים הספונים בביתם מסיבות שונות, שעות פנאי, סביום, ביטוח סיעודי, פנסיה ועוד. כל הנושאים הללו הם תחת הכותרת "רווחה".

מה היא בעצם רווחה?

לפי מילון ספיר:

"1) תנאי חיים נוחים של אדם קבוצה או ארגון, מצב כלכלי טוב כגון בריאות תקינה, נוחיות, יציבות, שגשוג וכ"ו.  2) הקלה ממצוקה, תחושת הקלה."

 אדם אחד ולו יהא זה המוכשר ביותר, אינו יכול להכיל, להקיף ולקדם כל כך הרבה נושאים לבדו.          

הנהלת הקהילה כנראה חושבת (כמו במדינה) שמתנדבים ללא תקציב והכרה ממסדית יכולים לעשות את העבודה שצריכה להיעשות ע"י מוסדות הקהילה.

אי הנחת מפעילות ועדת התכנון גרמה לכך שיערך דיון רציני בנושא תכנון עתידי של הקיבוץ, שבסופו הופקה חוברת עם צעדים לעתיד, ונבחרו שלושה אנשי ציבור כתוספת לועדת תכנון (דבר דומה נעשה גם בתחום החינוך). כך חשוב שיעשה גם בנושא הרווחה – דיון רציני והקמת מנהלת רווחה רחבה של אנשי ציבור שאינם מתחום זה, הכרחיים ויפה שעה אחת קודם!