את טוקר, אני מכירה לבוש רק בחולצה כחולה. כזו עם שרוך אדום. וחתימת "בני המושבים" על הכיס.
טוקר, (המכונה לעיתים רחוקות – נועם), הוא איש יקר. לב ענק ואישיות מיוחדת.
במהלך השנים האחרונות פגשנו את נועם – משפחתי ואני, במסגרת פעילותן של רתם ויסמין בתנועת "בני המושבים". ואף אני במסגרת היותי בצוות החינוכי של משגב – פגשתי את נעם מטייל בין הכיתות, מזמין את החניכים לפעילויות בקן כשאני תמיד מחזקת ומעודדת מהצד.
נועם סיפר לי בתחילת היכרותנו, על רצונו להקים ולהפעיל קן תנועת "בני המושבים" באליכין,
חשבתי על הקשיים שבוודאי יערמו בפניו, חשבתי שהתושבים לא ישתפו פעולה עם החלום של נועם, ועם האידיאות התנועתיות – והערכתי אליו גברה עוד יותר.
אולם לשמחתי התבדיתי – ואת הממלכה האדירה שהוא הצליח להקים, במאבק עיקש בכל גורם אנושי או תקציבי – נותר רק להוריד בפניו את הכובע – שאפו ענק!
אבל לא רק על טוקר אני רוצה לכתוב. כי בטח טוקר לא היה מת על זה…
אז אכתוב על הפרויקט החדש שלו.
לניהול בית הקפה בחדרה הגיע נועם לאחר קריירה ארוכה ומרשימה בתנועה. לדבריו חיפש גיוון ועניין חדש. רק מתבקש הוא שנועם יפנה לעיסוק שאינו רחוק מרחק רב מהעשייה בתנועה ויפעל גם לעשייה חברתית נוספת.
אל "קפה טוב" נחשפתי, איך לא?… בפייס בוק" – מערכת הפרסום העכשווית.
היות ולא ידעתי שיש לנועם קשר לשם, חיטטתי בדף בית הקפה וגיליתי כי לנועם יש שם חלקה.

הסתקרנו ובאנו… בהרכב חסר – רק אורי, יסמין ואנוכי.
(למחאותיה של רתם שלא הייתה באזור – רתם – we'll be back…)
לאחר שהתמודדנו עם בעיית חנייה קשה – (בכל זאת, יום שישי בחדרה, עיר האורות והסידורים), צעדנו בחום הקיצי לפינת רוטשילד – הנשיא. שלוש מדרגות (או קצת יותר… מי סופר?), ואנחנו בפינה קסומה וקטנה, עם שולחנות מעט, בחוץ מרפסת נעימה ובה עוד מספר שולחנות.
מפאת החום בחרנו לשבת בחלק הפנימי.
את פנינו כמובן קידם חיוך גדול של טוקר, ומאחוריו עובדים מתרוצצים ומגישים ללקוחות את מבוקשיהם.

תאמרו – נו? עוד בית קפה… ביג דיל.
הייחוד של בית הקפה הקטן והאינטימי הזה הינו בקונספט.
המקום שייך לרשת בתי קפה שמקימה קבוצת "שכולו טוב". קבוצה העוסקת בשיקום תעסוקתי.
העמותה שמה לה למטרה – "לקדם שינוי וליצור הזדמנויות חברתיות שוות עבור אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית ופעולת לקידומם והשתלבותם התעסוקתית והחברתית בקהילה". (מתוך אתר הקבוצה באינטרנט : s-tov.org.il). משרדי העמותה נמצאים בלוד, והיא מקימה בכל הארץ מקומות עבודה לבעלי מוגבלויות חברתיות ונפשיות.
בית הקפה מעסיק צוות עובדים בעלי מוגבלות שכזו, העובדים בשלל התפקידים הכרוכים בעבודת תפעול בית קפה. לאחר ההכשרה בבית הקפה יוכלו אותם עובדים להשתלב במקומות עבודה "רגילים".
ניהול בית הקפה הייחודי הזה, מעבר לניהול עסק לכל דבר, כורך בחובו הדרכה והכוונה לצוות העובדים. כששאלתי את נועם על הקשיים שבניהול מקום שכזה, הוא חייך בחיוך רחב וענה בתשובה אופיינית: "זה בית קפה רגיל, והעובדים שלו אינם רגילים, על כל מה שמשתמע מכך".
כסגן מנהל הסניף, נועם נוטל חלק בתפעול המקום לא רק מבחינה ניהולית – הוא ניגש אל הלקוחות להזמנות, ממלצר, מגיש, מכין קפה (מעוטר בציור מקסים בקצף) מפנה, ומפנק אישית את הלקוחות.

אל בית הקפה נכנס אדם לא צעיר, מיוזע מלחות אוגוסט של אחד הימים הלוהטים של החודש האחרון, אינו לקוח, ולא הגיע אלא על מנת לחפש מפלט מן החום. מיד הגישו לו כוס מים צוננים להשיב את נפשו. לא שאלו שאלות ולא הפצירו בו לעזוב את המקום.
לכאורה מחווה פעוטה, אך "גנבה" את תשומת לבי. כל כך מתאים למקום ולמסר שהוא חלק מהווייתו.
בבית הקפה פינת מכירה של ספרים, שמקורם מתרומות. כל ספר נמכר ב – 20 ₪.
משביקשנו להזמין לנו את ארוחת הבוהוריים שלנו הגיע תפריט שנקרא – 20MENU . כל התפריט בנוי ממנות שמחירן לא עולה על 20 ₪.
המנות אינן גדולות ומנקרות עיניים – אך לנו זה בהחלט הספיק.
הזמנו שתי מנות ארוחת בוקר ואחת שקשוקה נהדרת. המנה מגיעה עם לחם טרי, שלושה ממרחים וסלט קטן, שתי ביצים ושתייה.
לקינוח בחרנו בשני קינוחים וקפה.
המלצה חמה להגיע למקום, ליהנות מהתפריט השווה לכל נפש, לדעת שתרמנו לשילוב אוכלוסיות שונות בחברה ולעשות לטוקר נעים על הלב. גם לנו היה נעים – בוודאי נבקר שוב.