IMG_1194

בימים אלו מתקיימת בגלריה של קיבוצנו תערוכה נפלאה. הודות להחלטה אוצרותית יפה ועיצוב החלל, מקבלת הגלריה מראה חדש, כזה שטרם ראינו. קשה לתלות תערוכות בחלל קבוע לאורך שנים ולגרום לצופה המתמיד לראות את הגלריה באופן אחר. כשנכנסתי אל הגלריה הפעם, כך קרה. כצופה אדוקה של התערוכות בגלריה, הופתעתי. ההחלטה העיצובית על הכנסת לבני הבניין וקורות העץ, היא החלטה מכרעת בהקשר זה. היות ואלו חומרי הבניין, שהוא הנושא של תערוכה זו, היא מדויקת להפליא ומעניקה לתצוגת הצילום מראה רענן. המפגש בין יצירתו של עמרם נבו, לבין יצירתה העכשווית של אפרת אשל גם היא החלטה אוצרותית מעניינת, וככזו היא מאפשרת מפגש נוגע ללב עם האופן שבו כל צלם מתייחס לסביבה בה הוא חי. עמרם נבו התגורר וצילם את גבעת חיים בעדשת מצלמתו בין השנים 1952-55, בשנים הראשונות ההן נבנו בתי המגורים הראשונים של הקיבוץ, לעומתו מעמידה אפרת אשל את המשפחות הצעירות שזה עתה בונות את ביתם החדש בקיבוץ, כל משפחה בביתה שלה. הדיאלוג שנוצר בין הצלמים מעורר מחשבה על צילום ומקום. ועל הקשר העמוק שנרקם בין צלם לבין המקום בו הוא חי ומתגורר. אצל עמרם יש תיעוד של מקום שנבנה, תיאור תהליך ההתהוות של הקיבוץ, שימור והנצחה של רגעים בזמן, יסודות הווייתנו במקום הזה. רק צלם בן המקום יכול ללכוד במצלמתו את שגרת החיים, מראות חמקמקים, המספרים דרך עדשת המצלמה איך חיו במקום הזה כשרק הוקם. איך בנו בתים, באיזה מכונית הובילו סחורות ומצרכים, כמה האסבסט שבימינו אסור לשימוש היה חומר בנייה מבוקש. איך נראו השכונות החדשות של הקיבוץ לפני שהתכסו בצמחייה, מה לבשו, במה שיחקו, איך עשו פיפי, וכדומה. התאורה טבעית, הצלם כמתעד.

GHI_Nevo_0046

 

משפחת לוי מדיני

מולם בהחלטה צילומית מודעת מעמידה אפרת צילום מודע, מבוים, מהודק. כל משפחה צעירה זוכה לפורטרט משפחתי על רקע ביתם הנבנה בשכונה. מספרת אפרת: "ביני לבין עצמי אני קוראת לחלק שלי בתערוכה "רבע שעה למשפחה" – בזמן הזה שבו צילמתי כל משפחה היה עלי להכיר את המשפחה, את החלל הפרטי שהם יוצרים, לתכנן קומפוזיציה ולצלם". זהו תיעוד של החלום הישראלי העכשווי: משפחה צעירה מקימה את ביתה צמוד הקרקע בסביבה קיבוצית מוריקה. חלקם גדלו במשק, אחרים משתכנים חדשים בקיבוץ, כולם פותחים פרק חדש בחייהם ובנו את ביתם בקיבוץ. מבחינת הצילום בחרה אפרת מאפיינים של סדרה: גודל אחיד, צילום של כול הגוף, שהצילומים בכללותם ישלימו זה את זה וישקפו את אופי השכונה בקיבוץ. הצילומים של אפרת עוברים תהליך ממושך של עבודת עיבוד במחשב, אין זה צילום תיעודי, אלא צילום של צלמת בעלת כתב יד צילומי עכשווי. מעניין היה לשוב ולצלם את האנשים והבתים האלו עוד עשר ועשרים שנה, כיצד ייראו? מה ילבשו? מה הצילום יספר לנו? נסכם ונברך על הקיים כי התמזל מזלנו שאנו חיים במקום היודע לשמר את עברו ולהצמיח עתיד חדש, מקום שחיים בו צלמים המתעדים את יפי המקום. שנה-טובה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896