פתיחת שנת בר מצווה, כתבו עדי ושרה דוד

ביום שישי מוקדם בבוקר יצאנו באוטובוס, בני המצווה והוריהם לטיול בר מצווה.

היעד הראשון היה חצר כנרת, שם התחיל הרעיון של הקיבוץ. שם אכלנו את ארוחת הבוקר ושם גם חילקו לנו את החולצות של קבוצת ליצ'י.

עשו לנו סיור מודרך בחצר כנרת, שם הייתה חווה להכשרת החלוצים בחקלאות.

משם המשכנו לבית קברות כנרת וראינו הרבה שמות של אנשים מפורסמים שהפכו לשמות של רחובות (בורוכוב, כצנלסון, סירקין ועוד). חולקנו לקבוצות וכל קבוצה קיבלה משימה יצירתית על דמות אחרת. הקבוצה שלי עשתה על רחל המשוררת שחיה שם אך נתבקשה לעזוב אחרי שחלתה בשחפת כדי שלא תדביק את ילדי המקום, היא עברה לעיר ושם  בחדר קטן, מתוך געגועים כתבה את שיריה על הכינרת. ראינו שם גם את הקבר של נעמי שמר.

אחרי שהחכמנו ולמדנו הלכנו מבית הקברות כנרת לבית המוטור ובאמצע הדרך עצרנו ליד המצבה לפירדה בובה.  נוגה סיפרה לנו סיפור מעניין על פירדה שחיה בקבוצת כנרת לפני כמעט 100 שנה ועזרה הרבה בהקמת גן הירק שהיה שם פעם, היא חרשה וקילטרה ותילמה (כך כתוב על המצבה) וחקלאי עקשן שרק לו נענתה, בנה לה מצבה וגרם למחלוקת קשה בקבוצת כינרת. אנחנו שמענו את הטענות בעד ונגד מההורים השחקנים  שלנו והצבענו ברוב קולות בעד הקמת המצבה. אחר כך רקפת שיתפה אותנו בסיפור מעניין מעבודתה שקשור להגנה על זכויות בעלי חיים. לימים, כשבנו את בריכות הדגים מצידי השביל, הקפידו להשאיר את המצבה על תילה.

עברנו ליד חורשת האקליפטוס הידועה משירה של נעמי שמר בת קבוצת כנרת שנמצאת ליד בית המוטור. בית המוטור נבנה בשנת 1910 על מנת לשאוב מים מהכנרת כדי  להשקות את שדות העמק. בשנת 1912 באו למקום עולים מתימן שהתגוררו בצריפים ליד הבית הרועש וניסו לגדל ירקות, רבים מהם נפטרו ממלריה. הם רבו עם אנשי קבוצת כנרת על המים והאדמה. עד שהועברו כעבור כ-20 שנה למרמורק ליד רחובות.

אחרי משחק תחרותי בין הורים לילדים שבו נצחו הילדים  (לדעת עדי, המבוגרים לדעת שרה) הלכנו לגולת הכותרת של הטיול: שייט בקאנו ברוברוי. בזמן שההורים נחו.

חזרנו רטובים אך מרוצים ומשם המשכנו לארוחת צהריים/ערב מפנקת בהכנת ההורים בקיבוץ עין גב, עם נוף משגע לכנרת. ואחריה קבלת שבת מרגשת: הילדים הכינו וקראו את פרשת השבוע, אחר כך שרו כולם כשיהל, פלא ומעין ניגנו בכישרון רב. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים ואנחנו רוצים להודות לנוגה על ההדרכה המעניינת ועל עין גב, לעידית על החולצות היפות, להורים שהכינו את ארוחת הערב הטעימה ולכל מי שלקח חלק במשימה הזאת.

פרשת השבוע
פרשת ויירא בראשית פרק י"ח – בראשית פרק כ"ב פסוק כ"ד.
הכינו – יהל רז, פלא סיני, מעין זילבר, שחר יעקבי. בליווי נגה יעקבי.

סיפור הפרשה בקצרה
יום אחד מופיעים באוהלו של אברהם שלושה אנשים, המבשרים לו שֶׁיִּוָּלֵד לו בן. שרה שומעת וצוחקת, מפני שהיא לא מאמינה שבגילה המבוגר תוכל ללדת.
בהמשך מסופר על תוכניתו של אלוהים להשמיד את הערים סדום ועמורה בגלל חטאי האנשים הגרים שם. אברהם מתמקח עם אלוהים על החלטתו בניסיון להציל את אנשי סדום הצדיקים. בעקבות כך לוט ומשפחתו מספיקים להימלט מהעיר, אך אשת לוט, שלא צִייְּתָה להוראות המלאכים והסתכלה לאחור, נהפכת לִנְצִיב מֶלַח.
כפי שהובטח לאברהם, נולד לו ולשרה בן – יצחק כי צחקה שרה… בגלל קנאת שרה היא דורשת מאברהם לגרש את הגר שיפחתה וישמעאל בנם של הגר ואברהם. הפעם אברהם לא מתווכח ועושה כדברי אשתו.
ולאחר כל הדברים האלה מסופר על עקֵידת יצחק. ה' מצווה על אברהם לַעֲקֹד את בנו בהר הַמּוֹרִיָּה. גם כאן מציית אברהם לדרישה ללא הטלת ספק ויוצא אל הדרך לעקוד את בנו יחידו אשר אהב. ברגע האחרון, לפני שאברהם שולח ידו אל הנער, עוצר אותו מלאך ה'. אברהם רואה את האַיִל המסתתר בסבך. על פי מצוַות האל נִֶעֱקַד הָאַיִל במקום יצחק.
המסרים העולים מין הפרשה:
בפרשה זו עולים נושאים רבים כמו – הכנסת אורחים (גם של אברהם גם של לוט וגם של אנשי סדום), אמונה לצד חוסר אמונה (שרה לא מאמינה שיוולד לה בן) ודבר נוסף ולדעתנו המשמעותי ביותר -האמונה העיוורת הצייתנית לעומת החשיבה הביקורתית.
במעשי אברהם בפרשה עולים גם היכולת שלו לחשיבה ביקורתית וגם האמונה העיוורת:
בסיפור סדום ועמורה מוצג לנו אברהם אשר עומד על דעתו, מפעיל חשיבה ביקורתית ומתמקח עם אלוהים, בניסיון לשנות את הגזירה של השמדת הערים.
מנגד אברהם הצייתן ההולך אחרי האל באמונה עיוורת – הוא מגרש את הגר ובנם ישמעאל אל המידבר כי אלוהים ציווה עליו להיענות לבקשת שרה ומשמעות הגירוש הוא איבוד הבן שלו. והוא מוכן לקחת את בנו היחיד שנותר לו, שהגיע אליו בדרך נס כאשר הוא ושרה זקנים, ולהקריב אותו – להעלותו לעולה כמצוות האל.
איך יכול להיות הדבר, שהרגע הזה נחשב לשיא של אמונה? רגע שבו אב מוכן להקריב את בנו?
אחת הסברות של סיפור עקדת יצחק היא שזהו רגע מכונן בו הוחלט על הפסקת הקרבת קורבנות אדם ביהדות וקדושת חיי האדם.
ובכל זאת כיצד הדבר מתקשר לנו אל המציאות הישראלית בה אנו חיים?
נראה שדווקא השבוע בו ציינו את יום הזיכרון לרצח יצחק רבין יש לנו דוגמא איך פאנטיות ואמונה עיוורת, ללא ביקורת, מביאה לרצח של ראש ממשלה. שכן יגאל אמיר, רוצחו של יצחק רבין, יצא לעשיית המעשה מתוך אמונה שהוא עושה את הדבר הנכון… וכמה סמלי השם המשותף ליצחק בנו של אברהם ויצחק ראש הממשלה.
מצד שני גם החלוצים שבנו את הארץ שלנו יצאו מתוך תחושת שליחות ואמונה במעשיהם ולעיתים רבות נהגו באמונה עיוורת בעקבות האידיאולוגיה. ויחד עם זה אלמלא כך אולי לא היינו כאן היום…
וגם צה"ל אליו שולחים ההורים את בניהם כאשר הם בני 18 הוא סוג של עקדה שכן הבנים עלולים לשלם בחייהם בשם שמירה על בטחון המדינה שלנו. ואיזו ברירה אחרת יש לנו?
אז האם אמונה עיוורת היא שיא של אמונה? האם כדי לעשות מעשה עלינו ללכת קדימה מבלי לסטות מן האידיאולוגיה? האם בשם האמונה מותר לנו לפגוע באחר?
שאלות שיש להן תשובות רבות. אבל אנו חושבים שהמסר החשוב שעולה מהן הוא שחשיבה ביקורתית ובדיקת האמונה חשובה כדי לבחון מה אנו רוצים ולאן פנינו מועדות. מה מנהל אותנו כבני אדם ואיך אנו רוצים להתנהל במציאות.
והרי זו ראשיתה של התבגרות. מה יותר נאה מלהתחיל את שנת בר המצווה במדד לבדיקת האמונות וההתנהלות שלנו בעולם?