מה תורמת נקודת הראות של המודעות הרוחנית להבנת מצב האומה כעת, עם 'צוק איתן' ועם מה שלפניו, מאחוריו ומכל צדדיו?

תשובתי היא כמובן סובייקטיבית לגמרי, תשובה הבאה ממודעות רוחנית אישית שהתגבשה תוך למידה והתבוננות בעולם ובמהלכי הרוח שבו – תשובת 'אני מאמינה'.

אני מאמינה שמה שקורה בעולם הוא פרי פעולה משותפת של הרוח האנושית ובחירותיה ביחד עם כוחותיה העליונים שמעבר למסך ההשגה האנושית ובפיקוחם של כוחות אלה.
אני מאמינה שלחיים האנושיים על כדור-הארץ יש 'חוזה מקודש' של התפתחות בשלבים על-סמך משמעות ברורה ומובהקת, שתמציתה היא: צמיחה והתפתחות באין-ספור נתיבים של יצירה והתנסות, ביחד עם התרחבות הכושר לתת ולקבל אהבה וחמלה, ולזהות – חרף אשליית החומר והגוף – את 'מקור הרוח' ואת נתיבי הבחירה האישית וה'שבטית' הראויים, את 'הכל אחד' ולכן את 'כולנו אחד '.

אני מאמינה שהמדרגים הגבוהים של רוח האדם, על שלל גווניהם, פועלים ביחד עם רוח בני-אנוש, לאורך ההיסטוריה, מבראשית, על-מנת לקדם את מטרות היותנו כאן במינימום סבל, תוך ציות קפדני לחוק מספר אחד על הפלנטה: חוק הבחירה החופשית (העצמאית). שלטון של כיבוש, עבדות לסוגיה, כפייה וחודרנות במשפחה, התעללות והשפלה, שטיפות מוח, הגבלת בחירה עצמאית ואינדוקטרינאציה (האל"ף השנייה לא באה כאן במקרה) – כל אלה נתפשים כעבירות הפוגמות ברוח 'המשחק הפלנטארי'. המדרגים הגבוהים, שהם כאמור 'רוחנו שבעליונים', מפקחים על שיבושים אלה ומנסים לתקנם – בהתאם לשלבי התפתחות הרוח האנושית המשורטטים ב'חוזה הפלאנטרי', כל זאת במסגרת ההגבלות של עליונות חוק הבחירה החופשית.
אני מאמינה שלאור האמור לעיל פועלים המדרגים הגבוהים שלנו, באין-ספור דרכים, כדי לפקח על מצבי קיצון של הפרדה ושלילת-אור בעולם, ולהתמירם למצבים שפויים ומתונים יותר, שיאפשרו למידה ועיצוב תפישת-עולם כלל-אנושית מפותחת יותר, אחדותית יותר, המושתתת על יסודות של חמלה ומזהה בבירור את ה'אחד' בכול.

מצבי קיצון של הפרדה, כגון עימותים אלימים מכל סוג, ובמיוחד אותו סוג נורא הקרוי 'מלחמה', אינם רק מפוקחים אלא לעתים גם ננקטים בכוונה תחילה על-ידי המדרגים הגבוהים שלנו, על-מנת להורותנו שיעור חשוב: אין פתרון לבעיות של הפרדה – אלא באחדות, אין פתרון לפחד אלא באיזון ושלום. מאות רבות של שנות מלחמה נדרשו באירופה, למשל, כדי להגיע למצב של איזון עדין בין מדינותיה. לאט הופקו בה השיעורים החשובים: רק האחדות ראויה ומנצחת, רק האחווה נכונה לחיי אנוש.
גם מלחמות ישראל באות ללמד דברים רבים בשיעורים מתמשכים, אותנו ואת אויבינו, שחלקם הפכו כבר מאויב לעמית. ואנחנו לומדים – לעתים תוך סבל רב. רצח השלום העוברי שחווינו בעבר היה 'הפלה' של שלום, משום שהוא נעשה בין מדינת גובה (עברית) מכאן, לבין אנשי נומך (ערביים) מנגד… שלום אמיתי נעשה בין שני יריבים הנמצאים, שניהם, בגובה העיניים מבחינת התפתחותם הפנימית, כלומר, מבחינת תשוקתם לשלום ובחירתם החופשית בו.
המערכה הנוכחית, "צוק איתן", באה לאפשר לשני הצדדים התפתחות. התפתחות רוח האדם על כדור הארץ פירושה אמונה ב'הכל אחד' והכרה ברורה בנחיצות השלום. אין דרך אחרת – לא בפנטזיות דתיות או לאומניות, לא בכוח זרוע ההפרדה. לא בכיבוש. לא בהתלהמות. לא בהכפפת חיי אדם ל'קדושתה' של איזו אדמה… התפתחות רוח האדם נעוצה ביותר מודעות לעצמה ולמקורותיה, ומכאן – ביותר אחווה וחמלה אנושית.

ואנחנו לומדים. כל מערכה היא לימוד. אם לא נלמד- נקבל עוד מאותו הדבר. החכמה היא ללכת לקראת, לקראת עצמי ולקראת מי שמסביבי. להגיע למצב של "ניצחון לך = ניצחון לי".
האויב הגדול באמת, המונע את הבנת השיעור ואת הפעולה לאורה – הוא הפחד, פחד ההישרדות. אנחנו, היהודים, הננו בעלי אנרגיה מולטי-היסטורית ומולטי-ביוגרפית של קורבנות מפוחדים. למדרגים הגבוהים שלנו יש סבלנות – הם מאפשרים לנו לאט-לאט להשיל את אנרגיית ה'קורבן-מקרבן'. הם מאפשרים לנו את השואה ואת התקומה, את ניצחון הדמים של מלחמת השחרור ואת ניצחון מערכת ששת הימים לעידוד כוח החיים שלנו ולהתנסויות חדשות שלנו כעם שולט, אבל הם גם מזמנים לנו כשיעור חשוב את הלם הפתיחה במלחמת יום-הכיפורים ולאחריה את ההתאוששות.

מה למדנו מכל אלה? מה למדו אויבינו? זו כל השאלה. וגם, מה ילמד העולם המתעניין בנו, זה הכפוף (בדרכים סמויות מן העין ובדרכים גלויות לכל) לפלישה המוסלמית לארה"ב ולאירופה, וזה שאינו מוכן להיות כפוף לה ולהתיישר על-פיה… אגב, פלישה זו, כמו-גם התנהלותם המזוויעה של כוחות איסלאמיים שונים, מובהקות באמירתן: בהתפתחות הרוח האנושית על כדור-הארץ, בדמוקרטיה, במדע, בתרבות, במעמד האישה ועוד, אין להשאיר מאחור ואי-אפשר להשאיר מאחור –  "עולם שלישי" בלתי-מתפתח.

כל התנכלות, מעשה זוועה ורצח – מוסיפים הפרדה ומעכבים את השגת המטרה שלשמה נולדנו – לימוד השלם, השלום, האחווה. כל רקטה וטיל שנורים אלינו כעת באים להורותנו משהו, והמדרגים העליונים שלנו פועלים לכך שהוראתם תהיה במינימום פגיעות וסבל, אבל שתהיה… וחשוב שלא ניתן לפחד ההישרדות למנוע את התובנות המזומנות לפתחנו.

כבר היום, יש לנו הזדמנות לפעול בצעדי אחדות כלפי הצד שמנגד, ולקרוא להפסקת פעולות ההפרדה מתוך הבנת הכוח העצום של האחדות. לתבוע ולאפשר כניסת כוחות מפקחים על בניית המנהרות, על הנשק המעופף ועל חומסי השלום, ובתמורה להתחייב לעזור לשגשוג רצועת עזה.

דרכים רבות להפרדה, נתיב אחד של אחדות יוצא ובא מאמת היותנו כולנו 'א-ח-ד'; אם נלמד, כבר כעת, בזהירות הראויה, לפעול לאורו מתוך אמונה בעוצמת חיוב החיים של עצמנו ושל זולתנו – נוציא מתוק מעז(ה).