עציצים משמשים בדרך כלל לקישוט כדי להרחיב ליבו של אדם. לרבים מאיתנו יש עציצים בחצר ביתנו, בגינה או על עדן החלון. גם במרחב הציבורי ברחבי החצר ועל הדשאים מוצבים עציצים. בכל המקרים נועדו העציצים לקשט וכדי לשזוף את עיננו בפרחים, קקטוסים או כל צמח נוי אחר. העציצים גם משמשים אותנו להעצים את תחושות הגעגוע ליקירנו שהלכו לעולמם.
השימוש בעציצים כמחסום פיזי לכביש מרכזי בקיבוץ הינו בסתירה מוחלטת לכל הנ"ל.
למעשה באתי לדבר לא אל עציצים אלא על חסימת הכביש ממגרש החניה "הגשר" לכולבולית. מספר נקודות למחשבה:
א. צעד בלתי חינוכי לדור הצעיר אליו רוצים לשמור מכל משמר. הדור הצעיר יתבגר ויצפה / יורגל שבכל חציית כביש יש מחסום ששומר אליו מכל רע. בחציית הכביש הראשונה יתברר לדור הנ"ל שאינו חי בבועה ושהמחסום לא קיים ואליו להשתמש בחושי הראיה והשמיעה כדי לחצות בבטחה.
ב. מספר הרכבים שנוסע בתוך חצר הקיבוץ "הותיק" (גם על מדרכות שנועדו לשימוש של אותם ילדים) גדל ואין צורך להרחיב לגבי הסיכונים הפוטנציאליים.
ג. שיבוש איכות החיים של חברים רבים בהגעה לאזור הכולבולית מרכז המחזור, חשמליה, מכבסה ועוד.
ד. תוספת תלוליות ומחסומים (בשעות מסוימות) כמו אלו שהוסיפו בכביש שבין שכונות הבנים ייתן פיתרון טוב ובטוח.
ה. הקיבוץ הינו יישוב דינאמי גדל ויש (ויהיו ככל הנראה) סיבות נוספות לסגירת כבישים, למשל, הכביש שבין שכונות הבנים לאחר האכלוס בספטמבר הקרוב, אזור נווה נעם, אזור בתי הילדים והחינוך הבלתי פורמלי, הכביש ממגדל המים לצומת גרונלנד (עובר ליד ביתנו) בו נוסעות מכוניות במהירות תוך סיכון כל משתמשי הדרך, ועוד.
ו. אני לא מכיר תקדימים בישובי עמק חפר שבהם חסמו לחלוטין כביש עקב מעבר ילדים חצי שעה בבוקר וחצי שעה בצהריים.
Share this post
דעתי כדעתך.
אלדד שלום,
אכן, עציצים תכליתם לשמש כדבר נוי ולא כמחסום פיזי (אולם הדבר נובע, ככל הנראה, משיקולי תקצוב וכיוב'). אבל ואבל גדול, אין הדבר משנה את העובדה כי מדי יום ביומו הקיבוץ מוצף במאות כלי רכב (חברים, שוכרי דירות, בתי ספר, בריכה, אולם ספורט, ספקים, נותני שירותים ועוד) בתוך כל המולה הזו נכנסים גם הולכי רגל, קשישים, פעוטות וכן הלאה. כך שמה אשר היה נכון לעבר לא נכון לימנו (ומזווית אישית, לא זכור לי כי בילדותי הייתי חשוף לסכנות הטמונות במעבר כלי רכב בסביבת בתי הילדים או בדרכי לבית הספר, מאחר ולא היו כלי רכב כה רבים…)
כאן נשאלת השאלה מדוע לא צורפה תמונה של רכב העולה על גבי מדרכה או רכב המגיע עד לפתחו של חדר אוכל בכדי לקחת את הדואר, ואח"כ באין מפריע, ממשיך בנסיעה במדרכה היורדת אל עבר הסביום החדש? האם כאן גם כאן מדובר בנוחות?
לכן, השאלה או הקביעה האם זה חינוכי לגדל את "ילדנו" לסביבה בטיחותית עם מחסומים (ולא להסתמך על חושים, כדברייך) איננה השאלה שצריכה לעלות לדיון (בפרט, שאין המדובר בעניין חינוכי אלא בטיחותי תוך התאמות לשינוי הסביבה). בהקשר זה, ידוע לי כי בגנים מקנים לילדים הרגלי תנועה ובטיחות בסביבת כלי רכב (אך עדיין, מדובר בפעוטות ובילדים, בל נשכח).
בכל הנוגע לעניין חסימת כבישים בשעות הבוקר ואחה"צ בעת מעבר ילדים, הרי כי אין המדובר ב"תקדים" כלל וכלל וכמדומני, בקיבוצים הסמוכים לנו, עין החורש והמאוחד (גם בקיבוץ מעגן מיכאל), אין מעבר כלי רכב בתוך לב ליבו של היישוב בסביבת מעונות הילדים, ואף אם המדובר בתקדים, מה פסול בכך (שיקולים של נוחות אל מול שיקולי בטיחות)?