יש רגעים בחיי קהילה וחברה שבהם צריך לומר את הדברים ביושר. להסתכל לחיים בעיניים בעוצמה, בכח, גם בענווה. צריך לשים אותם על השולחן בכאב ולהתמודד: לגבעת חיים איחוד אין מנהל חברתי.

ראשית, ולפני הכל צריך להודות לשמוליק שהעלה דברים נכונים למדי ברשימה שלו בעלון הקודם. הוא צודק. חלק נכבד מהציבור עוין, אחר מתנגח, יש לא מעטים בינינו שפשוט רע להם. הדבר פועם בחזקים להם אינטרסים שונים ומגוונים, העניין מחניק את החלשים, הסיפור הזה לא פוסח גם על חלק מאלה המנהלים כאן את המקום. השאלה היא למה זה קורה. מדוע פשטה בחלק גדול מאוד מהציבור התחושה הקשה הזאת שאין כתובת, או בלשון רבים האומרים זאת חרש בשבילים "שאין עם מי לדבר". ואולי כדאי לדעת גם זאת: חברים בגבעת חיים איחוד מחכים לעיתים לא פחות משלושה חודשים ואף יותר לפגישה לה הם כה זקוקים עם מנהל הקהילה. לפעמים הם רק זקוקים לאישור קטן של דבר פעוט. לעיתים זה ממש בנפשם. אחרי זה הם פורצים בבכי. אמיתי. בביתם לבדם, אפילו במקומות ציבוריים כי הם אינם יכולים עוד. הם מרגישים לדבריהם "פשוט אפסים וקטנים". אחרים מעדיפים אפילו לא לפנות מאחר ואיבדו את התקווה והאמונה שיזכו למענה הולם וראוי. לא זו הדרך. לא זה המקום להשאיר אדם בודד וללא משפחה, מבוגר בשנים ומיוסר ללא תשובות, לא זאת הקהילה שתשיב ריקם פני אישה קשת פרנסה ויום כאילו הייתה היא זרה ומנודה, אחת כזו עם לב זהב וענק שכבר מזמן נמחק לה החיוך מהפנים ואבד לה כלא היה. קיבוץ ואני מצטט מדבריו של שמוליק "הוא אכן דבר מורכב וקשה. גם יש בו רצונות שונים, הבנות ורחשי לב שונים". זה נכון. אולם אסור שמורכבות וקושי, רצונות שונים ורחשי לב יהפכו מצד חלק מאלה המובילים ואיני מתכוון בעניין הזה לשמוליק עצמו, לניכור, יהירות, ובעיקר חוסר אחריות חברתית כלפי כל אדם באשר הוא.

קח אחריות שמוליק. אין כרגע, אולי גם לצערך מי שיעשה עבורך את העבודה הזאת. עזוב את הנהי. נבחרת-תנהיג, תנהל. דווקא אתה, דווקא משום היכולות שלך, הרצון ובעיקר הכוונות הבאמת טובות וחיוביות שיש בך. אתה ולא אחר. עזוב לרגע את הכבישים, את הדרך לכלבולית, את המאזנים הכספיים. יש כבר מי שמתעסק בזה. צא אתה, צא וראה. תפגוש את בני האדם שיש כאן. הם צריכים יחס, אוזן קשבת, יש להם רגשות, מענות, גם דברים טובים להגיד לעיתים.

לפני כחודשיים, אחרי שיחות מקיפות ועמוקות עם חברים שונים כולל עם כמה מחברי הנהלת הקהילה אשר הגדירו את  המצב כ "באג במערכת" החלטתי לפנות בצורה מסודרת לשמוליק. ביקשתי לכנס באופן מיידי את הנהלת הקהילה לדיון מעמיק בשאלה מי אמור לספק מבין המנהלים הבכירים את המימד האנושי חברתי, דבר שלצערי אפילו לא ממש ברור לאלה היושבים כיום בהנהלת הקהילה.

שמוליק קיבל בחיוב את ההארה שלי ואף ציין בפניי לפני מספר שבועות כי "הוא שוקד על הכנת דיון בעניין". אני תקווה שהוא אכן ימצא לנכון לעשות זאת ובקרוב. ממש בשביל כולנו, ממש בשביל כל אחד מאיתנו שראוי לכך יותר מכל. ואולי רק כדי שנחזור להיות קהילה באמת הדדית, מקשיבה ובעיקר אכפתית כלפי החבר והאדם. כדי שנוכל לחייך אחד לשני, כדי שנעזוב אפילו קצת את המדון והאיבה.

הערת המערכת:

הרשימה הועברה לתגובה לשמוליק ולאייל. שמוליק לא ראה מקום לתשובה. להלן תגובתו של אייל:

תפקיד מנהל קהילה רחב ומורכב במיוחד בקיבוץ מתחדש כמו גבעת חיים איחוד. עקרונית מכוונת המערכת גם לסייע ולתמוך את החברים בתהליך ההתחדשות אותו כל אחד חווה באופן שונה.

מעבר למערכות התומכות של הרווחה, קרן ערבות הדדית וקרן מילואים, הוקצה יום חמישי אחה"צ של מנהל הקהילה לפגישות אישיות עם חברים בכל נושא. מטבע הדברים חלק מהנושאים נסגרים מהר, אחרים עם קצת מאמץ וישנם גם כאלה, מורכבים יותר, בהם תהליך ההבשלה ארוך יחסית.

במידה ונפל משהו בין הכיסאות אשמח להתעדכן ולטפל בהתאם.

אייל ניסן