שרה מלצר נולדה בפולין בשנת 1928. את מלחמת העולם השנייה שרדה במנוסה מפולין ובהגלייה לסיביר בידי השלטון הסובייטי.

היא בוגרת בהצטיינות יתרה של החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, ועסקה במשך שנים בהוראה וכתיבה של תוכניות לימודים.

 מתוך הדברים שכתבה חנוש: "שנים רבות נשאה האמנית שרה מלצר את זיכרון משפחתה שנספתה בשואה מבלי שנתנה ביטוי לזיכרון הכואב. הרגע שאִפשֵר לפרץ היצירה לנבוע בא עם גילויו של עיזבון מכתבים ובתוכו מברק בהול מפולין ששלח דודה והתחנן לקבל אשרת כניסה לארץ ישראל כדי להציל את עצמו ומשפחתו מאימת הנאצים. הסרטיפיקט לא הושג והאיום התממש בהכחדת המשפחה במחנה ההשמדה בלז'ץ. סערת הרגשות שגרם הגילוי הבלתי צפוי של המברק הביאה לחיפוש דרך לגילומה של טרגדיית ההשמדה בלבוש חזותי פלסטי. חיפוש זה הוביל לפיתוח טכניקה ייחודית של תבליטים מפוחמים מעיסת נייר ודיוקנאות צבעוניים על קופסאות קרטון.

העבודות המוצגות בגלריה שייכות לשני ערוצי יצירה שונים במהותם. אך בשניהם מתקיים ההכרח של האמנית לגעת בזיכרון של קרוביה שנכחדו, "להיות להם לפה" כדברי גדעון האוזנר במשפט אייכמן. הדיוקנאות השרופים עשויים, כאמור, מעיסת נייר, כשבשלב הראשון האמנית קורעת את הנייר (תהליך הקריעה גם הוא סימבולי ביותר) ואחרי לישה היא שורפת את העבודה בתנור. עבודות אלה מעלות חלל ריק שהותירו קרוביה, שעימו גם נעלמה חזותם בתהום הנשייה.

 סדרת העבודות בצבע מעלה רבדים נוספים. עבודות אלו מעבירות תחושה עזה של אקספרסיביות וחיוניות, הבאים לידי ביטוי במגוון פנים רחב של טיפוסים ושל דמויות ססגוניות. יש בסדרה זו חיות ואופטימיות רבה. ניכר שבתהליך העבודה חל פיוס, כעין השלמה עם עוצמת החיים והמשכיותם. ליצירה האמנותית דרכים משלה לתת לעבר מקום נוכח בהווה וכאן אנו נחשפים לדיאלוג תמידי בין הזיכרון הפרטי והקולקטיבי שעורכת שרה ביצירתה. מן המקום הכואב צומח ברגישות יופי חדש, בהבעה אמנותית של רגש והעברת מסרים עמוקים. "

 המפגש עם עבודותיה של שרה מפתיע, האוונגרד שבם מתאים ליצירה של אמנים צעירים. בואו אל הגלריה להנות מתערוכה ומפגש עם אמנית מפתיעה ומרגשת.