בעקבות השיחה בפאב עם יעריב יערי מקיבוץ מעברות, מאנשי החינוך הבולטים בארץ, ממקימי ביה"ס הדמוקרטי בגבעת אולגה וביה"ס ברוח מונטסורי בגעש. יועץ למנהלי בתי ספר ולשרי חינוך ומנהל עתיר זכויות.

זמזום קטן… ועוד אחד… הנה עוד תגובה בואטס אפ על השיחה עם יעריב אתמול… כבר מהבוקר אני מרגיש משב קל של תקווה ואופטימיות מנשב מהסלולרי – נישא על גבי מסרונים קצרים. פגשנו אתמול משב רוח רענן – אדם שמגשים את חלומותיו החינוכיים. משרד החינוך מאיים לסגור את ביה"ס בגעש – נהפוך אותו לבי"ס מונטסורי יחודי מעולה (ממלכתי!). ילדי בי"ס גבעול (שוב, ממלכתי) מגבעת אולגה צריכים קצת ידיעת הארץ – נוציא אותם ללכת את כל שביל ישראל, 3 ימים כל חודש ולסיום טיול שנתי של 24 ימים רצופים. באישור משרד החינוך. בתקציב זעום. בתוך אותה מערכת חינוך שדורשת הודעה מראש, אישור בכתב, שמונה העתקים חתומים של חוזר מנכ"ל, שני מלווים חמושים, שלושה חובשים ופרמדיק על כל יציאה של גן דולב לדשא שמתחת לחדר האוכל… אותו משב רוח רענן מהשיחה אתמול מצא לו את דרכו למסרונים הבוקר. ללא ספק התחלה לא רעה ליום…

קצת רקע
אני חלק מקבוצת ההורים שמנסה ליזום הקמת בי"ס אלטרנטיבי בקיבוץ. במפגש הקהילתי הראשון בנושא, שהיה תחת הכותרת 'יוזמה להקמת בי"ס ברוח חינוך וולדורף בגבעת חיים איחוד', נשמעה ביקורת על ההתנהלות שלנו. מה פתאום אלטרנטיבי? ולמה וולדורף (אנטרופוסופי)? והכל כבר ארוז בפלקט יפה עם לוגו צבעוני… הייתה תחושה שהלכנו צעד אחד רחוק מדי בתוך קבוצה מצומצמת מדי, בלי להידיין בכלל הקהילה. על כל הביקורת אנחנו עונים בתשובה נחרצת – צודקים! הדבר אמנם קרה מתוך רצון לעשיה והתלהבות אמיתית, ולא מתוך רצון 'לגנוב סוסים', אבל אין ספק ששגינו באיזון המתח התמידי הקיים בין עשיה ויצירה לבין שיתוף, דיון וקבלת החלטות משותפת.
המסקנה של ההנהלה החינוכית מהמפגש הייתה שיש לקיים דיון חינוכי מעמיק בקהילה. לחשוב מה אנחנו בתור קהילה רוצים וחולמים לגבי מערכות החינוך – הפורמלי והבלתי פורמלי. המסקנה שלנו, קבוצת ההורים, הייתה לקחת צעד אחורה ולהצטרף לדיונים המבורכים בקהילה. לאחר שיחות מעמיקות שניהלתי עם כמה מחברי הקבוצה אני יכול להגיד שה 'צעד אחורה' אינו רק מהפנים אל החוץ. אנשים באמת ובתמים לקחו צעד אחורה, עשו 'זום-אאוט', והתחילו לבחון עוד אלטרנטיבות חינוכיות מלבד וולדורף.
לכאורה הכל טוב – יהיה דיון על החינוך בשולחנות עגולים בקיבוץ. ההנהלה החינוכית תיקח את החומר ותעבד אותו לכדי הצעות קונקרטיות ותגיש להחלטה במועצה/אסיפה. אז לשם מה צריך את ה 'יוזמה' וקבוצת ההורים?
תמצית התשובה היא שיש לנו כקבוצה, חלום משותף לגבי איך אנחנו רוצים שחינוך ילדנו יראה, ויותר חשוב מכך איך אנחנו רוצים שהוא לא יראה. הגרעין של החלום נטוע עוד במאבק על הצפיפות במשגב, ובעוד 'מאבקים' רבים אחרים שנוהלו ע"י הורים במטרה לשפר את חינוך ילדיהם במשגב. חלק מהמאבקים הצליחו וחלקם לא (ולמה זה תמיד צריך להיות 'מאבק' בכלל??). יהיה הוגן להגיד שרמת החינוך במשגב השתפרה בעקבות המאבקים. גם כמערכת וגם פרטנית לחלק מהילדים – המערכת הפכה טובה יותר. אבל – יהיה גם הוגן להגיד, בלשון המעטה, שלא היה כאן מהפך של ממש, וגם שלא הוחזרה עטרה ליושנה – משגב לא חזר להיות 'בי"ס קיבוצי כמו שאנחנו זוכרים'. עם זאת, למרות שלא היה שיפור דרמטי, המצב לא גרוע. לכאורה הוא יכול להישאר כמות שהוא. אנחנו ההורים שולחים את ילדי הקיבוץ למשגב. לחלקם – ביה"ס נפלא. חלקם – מתקשים למצוא את מקומם. מאלה חלק נשארים תוך 'מאבק' מתמיד שלהם ושל ההורים, וחלק עוזבים לאלטרנטיבות באיזור. בכאב רב על הפרדת הילד מהקהילה, ילדים אלה עוברים ללמוד על פי רוב באנטרופוסופי באלישיב ולעיתים בדמוקרטי בחדרה. כמובן שלרוב המכריע של הילדים – ביה"ס אינו נפלא וגם לא נוראי – הוא 'בסדר'. למיטב ידיעתי בי"ס משגב, גם היום, הוא באמת בסדר – לא קיצוני לטוב ולא לרע. לסיכום – סה"כ מצב החינוך הפורמלי בקיבוץ הוא סביר (וזאת אמירה ללא שום ציניות). אז למה לשנות?

מה שהצית את הרצון לשינוי הסטטוס קוו היו, סליחה על המליצה, שני ניסים קטנים.
הנס הראשון הוא הידיעה על התפנות שפרירים. רוב היוזמות לבתי ספר יחודיים נופלות על בעיות נדל"ן ומבנים (לדוגמא, מועצה איזורית מנשה הקימה השנה בי"ס ל 250 תלמידים בכ- 12 מליון ש"ח! עלות דמיונית לקבוצת הורים ומאיימת אפילו לקיבוץ) . פינוי שפרירים היא הזדמנות חד פעמית שנפלה בחלקנו המאפשרת להקים בי"ס ייחודי ללא צורך להתמודד עם מכשול כספי ובירוקרטי מסדר הגודל הזה.
הנס השני הוא שנגה מדיני, תמר אסטליין, מיכל מורג, עדי רום וליאורה לין, הגרעין הראשון של הקבוצה, העיזו לחלום. לחלום שעבור ילדינו אנחנו לא רוצים בי"ס שהוא 'בסדר'. אפילו לא 'טוב'. רוצים בי"ס נפלא. מצוין. בי"ס שיפתיע אותנו בכמה שהוא טוב. מורים שיוכלו להעשיר את ילדינו בתחומים בהם אנחנו חלשים. אנחנו לא רוצים בי"ס שהשיח איתו מתנהל ב 'מאבקים'. אנחנו רוצים בי"ס שיפתח איתנו ערוץ תקשורת הדדי. שהמורה תתקשר אלינו לשאול על הבעיות והרקע של הילד לפני שאלה יתגלו בכיתה בצורת קשיים. בי"ס שקשור לקהילה והקהילה קשורה אליו. אנחנו רוצים שלכל ילד יהיה חינוך מדויק יותר עבורו, חינוך נפלא, ושיהיה בתוך הקיבוץ. אנחנו רוצים שאותם ילדים שהיום נוסעים לאלישיב או לחדרה ישארו פה, ולא יצטרכו לסוע כל יום (התופעה של ילדי קיבוץ בגילאי בי"ס יסודי אשר לומדים 'בחוץ' הולכת וגדלה באופן דרמטי בשנים האחרונות וכיום כבר מונה עשרות ילדים!) אנחנו רוצים מורים שחולמים בעצמם חלומות ומגשימים אותם (זוכרים – טיול שנתי של 24 יום…).

מרגע שחלום ביה"ס החדש נחלם ונוסח במילים – הוא הפך למדבק. מסתבר שרבים מאיתנו חלמו אותו בסתר. כמו אותם חלומות חמקמקים שנשארים איתך כמה דקות בבוקר ובדר"כ מתפוגגים בנבכי הזכרון – וניסוחם במילים עוזר לקבעם בתודעה. קבוצת 'היוזמה' גדלה – אוספת עוד אנשים ועוד חלומות משותפים, מעוררת את הזכרון החבוי מהחלום של פעם. כן. אנחנו מעיזים לרצות משהו מצוין עבור ילדינו, וזה גם אפשרי.

כגילוי נאות אמר שאצלי היוזמה נפלה על קרקע פוריה. אמנם אין לי ילדים במשגב עדיין, אמנם לא הרגשתי את הבעייתיות שלו ולא הייתי שותף ל 'מאבקים', (למעט לשמוע מילה פה ושם ולחתום על עצומה ליד הכלבולית…) אבל – החינוך קרוב לליבי מאז ומתמיד, ופה ושם חיי משיקים לתחום. וגם – אני מכיר את יעריב כבר 20 שנה. ב 10 השנים האחרונות אנו נפגשים בממוצע אחת לשנה לשירות מילואים משותף. שני מדריכים מילואימניקים בשטח כמה ימים עם חיילים צעירים. פה ושם בהפסקות ליד איזה מעיין או בערב ליד המדורה יש זמן לדבר, והשיחה תמיד נודדת לחינוך. הוא מספר על יוזמה חינוכית חדשה, ואני מתפעל. הוא מספר שמערכת החינוך מיושנת ולא מתאימה למאה ה 21, ואני מקשה. הוא מתאר שיטה חינוכית אלטרנטיבית אותה הגה, ושוב אני מקשה. התשובות המנומקות, המבוססות על נסיון עשיר בחינוך, הכנות ותפיסת העולם המהפכנית והמקורית, המבקשת לחדש ולשפר ללא הרף, שיכנעו אותי לבסוף שמערכת החינוך הסטנדרטית היא 'בסדר' אבל לא מצויינת, ושיש בחוץ, לא רחוק, אלטרנטיבות מצויינות. לפיכך, עוד לפני ששמעתי על ה 'יוזמה', ובלי להכיר את בי"ס משגב יותר מדי, כבר ידעתי שכשיגיע היום, תהיה לי דילמה אם להכניס את ילדיי למשגב, אם לחפש להם מסגרת אחרת. לא כי משגב לא טוב, אלא כי הוא לא מצויין. אגב, בשברירי הרגעים בהם עסקתי בדילמה העתידית – הכף נטתה לטובת משגב. הלוגיסטיקה של ההסעות, העלויות, הנוחות של ללכת בתלם ובעיקר המחיר של ניתוק הילד מהקהילה שלו – כל אלה היוו משקל-נגד כבד לחלום על 'המשהו האחר המצויין'. כששמעתי על היוזמה חזר אלי אותו משב רוח רענן של החלום. רגע… אפשר אחרת… גם מצוין, וגם בקהילה. יאללה – איפה נרשמים…

נחזור לשאלה ממנה התחלנו – אם ההנהלה החינוכית כבר החליטה לנהל דיון – לשם מה צריך את קבוצת ההורים של ה 'יוזמה'?
אז קודם כל ומעבר לכל, המטרה הראשונה שלנו היא להפיץ את החלום בקהילה. להדביק את כולם. אפשר אחרת. אפשר מצוין. פה אצלנו. עוד שנתיים. אפשר גם מצוין ויחודי וגם ממלכתי – שכמעט לא יעלה יותר כסף מהיום. אפשר שיהיה בי"ס מעולה, ויחודי, בי"ס של הקהילה, ושהרוב המוחלט של ילדי הקיבוץ ילכו אליו. שחלק מהמורים יהיו מכאן (ואם כבר – אז גם עם משכורת סבירה…). אפשר שהורים ידברו בהתלהבות שעה וחצי, ב 23:30 בלילה עם זר שחבר של חבר שלח אליהם, באמצע שבוע עבודה מתיש, רק כדי לספר באיזה בי"ס מדהים הילדים שלהם לומדים. אפשר שכל הילדים ילכו לביה"ס עם חיוך בבוקר. וכן – אפשר שגם בבית ספר כזה ילמדו טוב ויגיעו להשגים הגבוהים ביותר!

איך אנחנו יודעים שכל זה אפשרי? כי ראינו במו עינינו. כי חקרנו, ודיברנו ובדקנו. דיברנו עם הורים, מחנכים, חברים, עם בוגרים. גם ב 23:30 בלילה… ביקרנו בבתי ספר נפלאים. ראינו את הברק בעיניים של הילדים ושל המורים. יש בתי ספר כאלה פה בארץ. גם אנטרופוסופיים וגם שאינם. חלקם ותיקים וחלקם צצים כמו פטריות אחרי הגשם – גם בקיבוצים. לכולם ללא יוצא מן הכלל, אגב, יש רשימות המתנה ארוכות. כך למשל, בית הספר היחודי שאמור לקום בעוד שנה במעברות עוד לא קם, ומעבר לכל ילדי מעברות שמקומם מובטח שם, הוא כבר עם רשימת המתנה ארוכה כאורך הגלות. אפשר גם אצלנו!

מעבר למטרה האמורפית הזו של הפצת החלום – יש גם מטרות יותר ארציות. ראשית, לעורר את כל הקהילה לקחת חלק בדיון החינוכי ושנית, לדאוג שהדיון החינוכי יהיה עמוק ויתנהל מתוך ראיה של המציאות החינוכית והאדמיניסטרטיבית כפי שהתגלתה לנו במחקר הפרטי שערכנו. לדוגמא, הסיכויים (הנמוכים) לעשות שינוי משמעותי במערכת כמו משגב במצב הנכחי במועצה, הסיכויים (הטובים) להקים בי"ס ממלכתי, יחודי-על-איזורי בשטח שפרירים, מבלי שהקיבוץ יפסיד את השטחים הללו למועצה, ועוד ועוד…
הדרך בה בחרנו כרגע היא להביא מרצים מעולים בתחום החינוך והקמת בתי ספר יחודיים לשיחות בקיבוץ. הדיון שמתפתח תוך כדי השיחה והתכנים שמתבהרים משרתים את מטרותינו. כל מי שהחינוך והקהילה בנפשו מוזמן בחום להגיע להרצאות הבאות. תשמרו על אוזן קשובה לפירסומים…

הסנונית הראשונה היתה השיחה עם יעריב. מכיוון שלא כולם הגיעו בחרנו להסריט את השיחות (תודה לאמיר!) ולהנגישן לציבור (חפשו 'יעריב יערי' ביוטיוב או בגוגל) כמו גם לסכם אותן ולפרסם בעלון. אני ממליץ בחום לכל מי שלא היה לא רק לקרוא את הסיכום, אלא לצפות בהרצאה של יעריב. כאמור – ראיה מפוכחת של מערכת החינוך כפי שהיא, שיטה חינוכית חדשה נפלאה, ומשב רוח רענן של אופטימיות, חדשנות והגשמת חלומות… דרך לא רעה להתחיל (או לסיים) את היום…

מתן בן-שחר (של נעה לב-רון)
matanb@ti.com