אנסה להציג בצורה מסודרת מדוע אני חושב מעט אחרת מהדרך בה מציעה הנהלת קרן המילואים של קבוצת הדרים (400) לטפל בבעיה החשובה שנוצרה כשהמדינה החליטה להפסיק את תקפותם של הביטוחים הקולקטיביים לסיעוד.
הנחות יסוד:
א- הביטחון הסיעודי הוא צורך בסיסי בתחושת הרווחה הנפשית של כולנו, ומתחזק בהגיענו לגיל הרלוונטי, כאשר היכולת להגדיל הכנסה פוחתת עד נעלמת והצרכים הבריאותיים גדלים.
ב- האחריות הבסיסית של הפרט לדאוג לשנותיו האחרונות מראש, בזמן שיכול, צריכה להיות מובנת לכל, אך אינה משחררת את הקהילה מאחריותה לדאוג לזקניה, כפי שהפרטת הקיבוץ אינה משחררת את הקהילה מדאגה לחלשים בה, אלא רק משנה את היחס הכלכלי בינה לבין הפרט, מ-100% אחריות הקהילה למשהו אחר (שטרם הגדרנו בגח"א בצורה מאוגדת). יחד עם זאת, יצרנו כלים מכלים שונים לטפל בצרכים ומצוקות של חברים, כמו: רשת ביטחון, קרן לתלויים בחבר, קרן לעזרה הדדית ותקציבים שוטפים של הקהילה לסבסוד רווחה, ביטוח קטסטרופות ועוד.
ג- החלטת הקיבוץ בזמן שיוך הנכסים להפריש 35% מהרווחים של הנכסים הפיננסים המניבים לצורכי ציבור ובמיוחד להקצות 15% מהרווחים הניתנים לחלוקה לקרן המילואים, הייתה פעולה נבונה. היא נעשתה בכדי לבסס את האחריות ההדדית כלפי קבוצת החברים (שרוב הונם וכוחם נתנו לקיבוץ) על מנת להבטיח מקור כספי לסיוע בעת צרה או בעת הופעת צורך לא צפוי. יש הטוענים שזה הביטוי הפרטי במשוואה אחריות-קהילה-פרט. יש בטיעון הזה משהו מהאמת, אך לא האמת כולה, כיוון שבתודעה של מקבלי ההחלטה לא היה ברור האם ה-35% הם כסף ציבורי ו-65% הם הכסף הפרטי או שכל ה-100% הם כסף פרטי, שממנו מפרישים חברי קבוצת הדרים (400), ברב טובם, 35% מרצון לטובת הכלל. בין כך או כך, הנושא של הביטחון הסיעודי אינו עניין בלעדי לקבוצת הדרים (400) אלא נושא הנוגע לכלל הקיבוץ, לחוסן הקהילתי ולערבות ההדדית המוכללת, שהינו מאפיין מרכזי בקהילתיות באשר היא.
ד- לא בכדי, דורש הקיבוץ מהחברים המצטרפים לבטח את עצמם בביטוח סיעודי. קיימים היום בשוק ביטוחים סיעודיים למכביר, חלקם יקרים מאוד וחלקם זולים – במיוחד אלו הניתנים במקומות העבודה. למרות שיש בהם סעיף למשיכה עתידית, איש אינו ערב לנו שבעת הצורך יעמדו בהבטחות. בין אם זה על בסיס חקיקה משנה מציאות, כפי שקרה לנו שנה שעברה, שהותירה ללא כיסוי ביטוחי מאות אלפי אנשים, (חלקנו בינם עם ביטול הביטוח הקבוצתי בהוראת הממונה על הביטוח במשרד האוצר) או שפשוט לא יכירו בצורך, כפי שעושות היום חברות הביטוח עם יותר מ-30% מהנזקקים, בכך שהן מקשיחות את הקריטריונים להפעלת הביטוח, ואינן משלמות את אשר חשבנו שישלמו, ולכן כל ההשקעה לאורך שנים יורדת לטמיון.
ה- אין ספק שהמלצת התנועה לקיבוצים לפתוח קרנות פנימיות למימון הסיעוד העתידי היא המלצה אחראית, מתוך הבנת הבעייתיות של הביטוחים החיצוניים. גם אם אין יכולת לקהילה להבטיח סכום מטרה של ₪7,000 לחמש שנים (כפי שמבטיחות חברות הביטוח), יכולה קהילה להתחייב להשלים את המימון החסר לחברים הזקוקים לטיפול סיעודי אם תשכיל לחסוך בקרן לסיוע סיעודי, שלפי החישובים האקטואריים לגבעת חיים נע בין 10 ל-12 מיליון₪ לקבוצת הדרים וכמובן לסכום יותר גדול אם מדברים על כל חברי גח"א.
קרן המילואים של קבוצת הדרים (400) ממלאת תפקיד חשוב ובמעט זמן שפועלת סיפקה סיוע ליותר מ-12% מחבריה. בהעמדת הלוואה נוחה לצורך חברתי, לטיפול רפואי, לסיוע בשיפוץ ביתם או של בניהם, סגירת חוב בבנק או הוצאת חברים ממעגל שקיעה עד התחתית והעמדתם במצב סביר של קיום בכבוד. הקרן נבנתה על בסיס מתן הלוואות לכל מטרה שאינה עסקית ואף רשאית לדחות את החזר ההלוואה לסוף חייו של החבר, אם יש צורך בכך. המבחן היחידי הוא כושר ההחזר של החבר, והבטוחה, אלו הנקודות שלו בזכאות לחלוקת הרווחים ולא הדירה! הניסיון הנצבר בשלוש השנים לקיומה, מראה ע"פ לוח הסילוקין שהוכן לקרן, שסכום של ארבע מיליון ₪ בקרן, מאפשר לה לעמוד בבטחה לצרכי חבריה בתנאים שפעלה עד כה.
לגבי הצעת הנהלת הקרן:
חבר שמהכנסותיו התקניות מסוגל לממן לעצמו את הטיפול הסיעודי, אינו זקוק לסיוע הקהילה וטוב שכך. מתן קצבה מובטחת לכל דורש כמענק תחסל את הקרן ולא תאפשר לאחרונים פתרון לבעיה שתיווצר.
אין שום כוונה "להיכנס לתחתונים" של שום חבר והרכוש שעומד לרשותו וליורשיו אינו מעניינה של הקהילה לאחר ההפרטה, אך ההכנסה השוטפת מפנסיה ידועה לקיבוץ, שכר הדירה המקבל חוסה בבית נועם המשכיר את דירתו למימון השהייה הוא ידוע, וכמובן השתתפות המדינה מהביטוח לאומי וקצבת שארים, לכן לא צריך לבצע שום חקירה ברכושו של אף אחד כדי לחשב את הפער בין עלות הטיפול הסיעודי בין אם באשפוז ובין אם בביתו לבין הכנסותיו השוטפות.
הצעתי:
1. על הקיבוץ לייצר קרן לסיוע סיעודי שכולל את כל חברי הקיבוץ.
2. תבוטל הדרישה לביטוח חיצוני לחברים החדשים שמצטרפים לתוכנית.
3. קבוצת הדרים (400) תעביר לקרן החדשה את כל הכספים הנמצאים היום בקרן המילואים למעט ארבעה מיליון ₪ שיישארו בקרן המילואים להמשך תפקודה.
4. 15% מהרווחים הניתנים לחלוקה מקבוצת הדרים (400) יוסטו מקרן המילואים לקרן החדשה עד לצבירת כל הסכום הדרוש למתן השלמת הכיסוי הסיעודי לכל החיים לכל חבר שיהיה זקוק לכך והינו חבר בקרן החדשה. (מציע לשקול לשנות את היחס בין ההפרשה לקרן תשתיות לקרן סיעוד).
5. הקרן תשלים לחברים הזקוקים לכך בהגיעם למצב סיעודי את הסכום החסר לאחר שבחישוב כושר המימון של החבר יילקחו בחשבון ההכנסות מפנסיה בפועל, הביטוח הלאומי וקצבת שארים והשכרת דירתו אם עובר לנווה נועם ואין בן זוג הגר בדירה.
6. כל החברים המצטרפים לקרן ישלמו מידי חודש 30 ₪.
7. לשנות בתקנון קרן המילואים, בפרק המדבר על פירוק הקרן, לייעד את כל יתרת הקרן בעת פירוקה לקרן סיוע סיעודי של הקיבוץ.
8. מדי שנה תתבצע בדיקה אקטוארית וסכום ההשתתפות העצמית יעודכן בהתאם.