עד לפני חודשיים המכונות האלה כיבסו בגדים, שמיכות, מפות, מזרונים, תיקים וכל דבר שאפשר לכבס במכונת ענק אינטנסיבית – מענה ניתן לכל מי שחפצה נפשו.

זכיתי להיות חלק מפיסת ההסטוריה הזאת במשך שבעה חדשים תמימים. מאז שנולדתי בעצם… בפרקים חשובים בחיי – גם ביד מרדכי, גם בבארי וגם כאן בגבעת חיים איחוד – המכבסה תמיד היתה חלק מכל ההתרחשות. והיא הצילה את המצב כל כך הרבה פעמים!

זכיתי גם להיות בזמן הזה, של ההשתנות, שלחלק מהקהילה באה בטוב, ולחלק מהקהילה באה פחות בטוב.

לא היה פשוט.

בעיקר הקשבתי וניסיתי לעזור למי שיכולתי, במה שיכולתי.

והיום, חדשיים אחרי,

כשיצאתי עם יונתן לטיול שלוליות,

עברנו ליד המכונות ויונתן שאל אותי –

אמא, למה המכונות ליד הפח הגדול? (מכולה)

ואמא, איפה הגג והחלונות של המכבסה?

אבל אמא, הכל ירטב בגשם!

מודה שנצבט לי הלב.

הייתי חייבת לתעד ולהמשיך לספר את הסיפור.

יודעת שזה כבר לא היה כלכלי, יודעת שיש תכניות לחלל החדש, ויודעת שכל אחד שפחד מאוד מהשינוי הזה מצא בסופו של דבר פיתרון.

יודעת גם שהמכונות האלה עבדו נהדר, ונתנו שירות ותעסוקה במשך שנים רבות לכל כך הרבה אנשים.

עולם הולך ונעלם…

ומשם – אחרי הטיול – חזרנו לערמות הכביסה האינסופיות שמחכות בבית.

עולם הולך ונעלם – אפרת אשל