נכנסתי לתפקיד מנהל הכספים של הקיבוץ בנומבר 2005. חודש לפני כן עמדה גבעת חיים בפני אחת מנקודות המשבר הגדולות שלה, כאשר החוב החיצוני של הקיבוץ לבנקים ולקרנות הפנסיה עמד על למעלה מ 39 מליון ש"ח. באותו חודש הודיעו הבנקים כי אינם מוכנים לכבד את העברות הכספים של הקיבוץ לחברים, והמשמעות היתה אי קבלת שכר לעובדי הקיבוץ. בעזרתו של יעקב קפלן, אז היו"ר הכלכלי של הקיבוץ, הוכנס בנק מזרחי כבנק שלישי המעניק אשראי לגבעת חיים והעניין עבר בשקט.

עם כניסתי לתפקיד, במשרה חלקית ביותר, ידעתי כי מוטלות עלי שתי משימות עיקריות: בניית אמון מחודשת של הבנקים בגבעת חיים איחוד, ועצירה של הפעילויות "המדממות". לא היה ספק כי שתי פעולות אלו אינן פשוטות, במיוחד המשימה של עצירת הדימום אשר חייבה סגירה של פעילויות בהן היו מעורבים לא מעט חברים.

היום, חמש וחצי שנים מאוחר יותר, אני יכול להסתכל אחורה ולהגיד לחברי גח"א כי החוב לבנקים ולקופות הגמל ירד לחצי ואמון הבנקים בקיבוץ חזר למה שהיה בשנים הטובות שלנו.

מה עשינו באותן חמש שנים?

1.      סגרנו פעילויות מפסידות  כמו הנגריה ומוסך המכוניות וצמצמנו אחרות לפי הצורך.

2.      הודיה – ענף שייצר הפסדים לאורך מספר שנים. בתהליך ארוך ניסינו בשלב הראשון להכניס את אמבר והמשחטה כשותפים. כאשר הבנו כי גם מהלך זה איננו מביא את הענף לרווח, הלכנו למהלך נוסף והעברנו את כל הפעילות לאמבר תוך התחשבות מקסימלית בשמירת זכויות החברים שעבדו בענף והבטחת מקום עבודה חלופי, אם באמבר ואם בקיבוץ. היום, כל סככות ההודים, (למעט פיטום תחתון), מושכרות והקיבוץ רושם הכנסה נטו משמעותית.

3.      מ.ג.ח – גם הוא ענף אשר השאיר חובות הולכים וגדלים מדי שנה. עמדו בפנינו 3 חלופות:

• להמשיך במצב הקיים ולקוות שבסוף יהיה טוב.
• לסגור מיידית.
• לבצע צמצום כואב אשר משאיר תקווה להמשך פעילות ולהחזר חלק מחוב המפעל לקיבוץ.

קולות רבים במועצה כמו גם "ברחוב" קראו לסגירה. אני, כיו"ר המפעל, חשבתי כי חובה לעשות כל שניתן על מנת לנסות ולהשאיר המפעל חי, מתוך תקווה ואמונה שלפחות חלק מהחוב יוחזר. צמצום משמעו שליחת אנשים הביתה. זהו מהלך קשה ובלתי פופולרי, במיוחד אם מדובר בחברים אשר היו ממייסדי המקום והציר המרכזי בו שנים רבות. למרות זאת לא חששנו והלכנו בכיוון והיום אני יכול להגיד בגאווה כי בשנת 2009 סיים המפעל לראשונה אחרי שנים עם רווח קטן, ובשנת 2010 אנו חוזים רווח של למעלה כ 2 מליון ₪, וזאת לאחר תשלום בפועל של שכר דירה לקיבוץ אשר עומד השנה על 400 אלף ₪. אין הדבר מבטיח כי העניינים ימשיכו בכיוון הזה גם בעתיד, אך בהחלט ישנה תקווה ותפקידנו להמשיך ולהיות עם היד על הדופק.

4.      חברת ליפסן – הפסקנו הזרמת הכספים לחברה ולמעשה נטרלנו את המשך פעילותה, וזאת לאחר שצברה הפסדים של למעלה מ 3.5 מליון ₪, מבלי שראינו עתיד לחברה.

5.      פיתוח ענפי המשק – ככלל, ענפי המשק מנוהלים בצורה מקצועית מאד אם כי ישנן לא מעט בעיות איתן אנו מתמודדים ביום-יום. גבעת חיים יכולה להתגאות בעובדה כי עדיין מספר גדול יחסית של חברים עובד בענפי המשק, דבר שאיננו כה שכיח בקיבוצים רבים. ענף המטעים, ובמיוחד הפרדס, עובר בימים אלו מתיחת פנים ושינויים פרסונליים. אין זה סוד כי לא רווינו נחת מהפרדס בשנים האחרונות ואנו נמצאים באמצעו של תהליך אשר יביא, כך אני מקווה, את התוצאות הרצויות ויעמיד את הענף על רגליו.

6.      שיוך נכסים– עם התבשלותה של עסקת "גת – קוקה קולה" עמדנו בפני דילמה לא פשוטה: האם לקחת את הכסף ובראש וראשונה לסגור את כל חובות הקיבוץ לגורמים השונים, או ללכת עם הרבה תעוזה, לבצע שיוך נכסים אשר משמעו היה העברת 65% מהכסף לכיסי החברים, 20% לתשתיות, דבר שעד לאותו זמן לא היה קיים באף קיבוץ, ו- 15% לקרנות עזרה לחברים. באותה תקופה עמדה גם עסקת תנובה על הפרק וגם כאן היו קולות רבים אשר קראו למכור את המניות ולצמצם משמעותית את החוב לבנקים. הלכנו למהלך של הקצאת הכספים מעסקת גת לחברים ובמקביל החלטנו שלא למכור את מניותינו בתנובה (אשר הכפילו את ערכן מאז) מתוך ידיעה ואמונה כי אנו מסוגלים לנהל את עניינינו נכון, לדאוג לרווחת החברים ובמקביל גם לצמצם את החוב החיצוני. חשוב לזכור כי ללא המהלך של בניית אמון עם הבנקים, לא היה ניתן ללכת בדרך בה בחרנו. (הקיבוץ העביר בתקופה הנ"ל לכיסי החברים למעלה מ 27.5 מליון ₪)

7.      שיוך דירות – מהלך זה אשר התחיל לפני למעלה מחמש שנים, נמצא כיום בישורת האחרונה והוא בהחלט מרכיב חשוב המשלים את הפאזל של הפרטת השכר, שיוך נכסים ושיוך דירות.

8.      שדרוג תשתיות – ידענו כי איש מלבדנו לא ידאג לתשתיות הקיבוץ, ולכן החלטנו כי לפני שמחזירים כסף לבנקים צריך לטפל בנושא קריטי זה. שדרגנו את כל מערך המים בקיבוץ, שדרגנו את מערכת החשמל כך שתעמוד בצרכי החברים בקיבוץ המופרט (מזגנים, מכונות כביסה, מכונות ייבוש, מדיחי כלים ועוד). בנינו, בשיתוף המועצה האזורית, כביש עוקף לאזור הבריכה ובתי הספר, התחלנו במהלך של שדרוג כבישים וחניות בתוך הקיבוץ ואנחנו בשלבים האחרונים של שדרוג מערך התקשורת.

9.      שכונת הבנים – אין ספק כי פרויקט זה הינו מבחינתי גולת הכותרת של חמש השנים מאז נכנסתי לתפקידי. כל בוקר, כאשר אני מסתכל מזרחה ורואה את השכונה, אני נזכר באותם חברים רבים אשר לא האמינו כי הפרויקט יקום אי פעם. על מנת להכנס לפרויקט כזה ולהביא חלום לידי מציאות חייבת להיות אמונה פנימית מלאה כי הדבר לא רק חשוב אלא גם אפשרי. ידענו עליות ומורדות ומספר לא קטן של משברים, אך לא וויתרנו, לקחנו סיכונים מחושבים והפכנו את החלום למציאות. רק מי שהיה קרוב לעושים במלאכה יודע כמה שעות, זיעה ועצבים הושקעו בפרויקט אשר למעשה נמצא רק בחלקו הראשון ואשר עדיין מצריך מאיתנו הרבה עבודה ומאבק כנגד גורמי ממשל שונים, וזאת על מנת שלא ניתקע ונוכל להמשיך ולקלוט בנים חזרה לקיבוץ. אני יכול להגיד בגאווה כי משלחות מקיבוצים רבים עולות אלינו לרגל במגמה ללמוד מה ואיך עשינו ואיך הם יכולים להטמיע זאת בקיבוצם הם.

10.  צמצום המינהלה – לאורך התקופה צמצמנו, במיוחד בצד העסקי של המערכת, את מספר האנשים, וזאת למרות שהמטלות לא קטנו ואולי להיפך. לפני חמש שנים היו בממסד חמישה נושאי משרה: יו"ר קהילה, מנהל קהילה, יו"ר כלכלי, מנהל כספים ומרכז משק. לפני שלוש וחצי שנים נפרדנו מהיו"ר הכלכלי החיצוני ואני לקחתי על עצמי התפקיד (ללא שינוי בתנאי השכר). לפני מספר חודשים ביצענו צמצום נוסף כאשר נפרדנו ממרכז המשק החיצוני ואנו עומדים כיום על שלושה נושאי משרה, כולם במשרה חלקית: יו"ר קיבוץ, מנהל קהילה ומנהל עסקי. צמצום כזה מחייב עבודת צוות מאומצת והרבה שעות אם רוצים להביא תוצאות ולקדם נושאים.

11.  קשרים ועבודה מול מוסדות חיצוניים –  עם השינויים שעבר הקיבוץ פנימה, עברה גם התנועה הקיבוצית שינויים לא מעטים והרלוונטיות שלה הולכת ופוחתת. לעומת זאת התלות שלנו בגורמי חוץ והצורך שלנו להתמודד ישירות מולם הלך וגבר:

א.         המועצה האזורית – גוף אשר צבר בחוק כח אדיר והיכולת שלו להשפיע על חיי היום-יום שלנו הפך משמעותי ביותר. ע"י בנייה של מערכת יחסים אינטימית עם מקבלי ההחלטות במועצה ובניית מעמד בהנהלת המועצה, הצלחתי להביא לגח"א יתרונות רבים אשר משמעותם המיידית היא כספים לא מעטים ולא פחות חשוב, היכולת לקצר תהליכים אשר חשובים לנו בניהול חיינו השוטף.

ב.         מינהל מקרקעי ישראל – אין כיום גוף המשפיע על עתיד ההתפתחות של הקיבוץ יותר מהמינהל. גם בצד שיוך הדירות ומתן היתרי בניה וגם בצד של פיתוח אמצעי ייצור כמו אזור התעשייה. רק עבודה וניהול מקצועיים בעזרת גורמי חוץ יביאו אותנו למחוזות אליהם אנו שואפים. העובדה כי עד היום לא נתקענו מעידה כי אנו מנהלים את ענייני הקיבוץ מול המינהל נכון.

ג.          מוסדות מדינה שונים כולל מע"צ – גם כאן נדרשת עבודה מקצועית נכונה המהולה בהרבה פוליטיקה. בצד הצלחות ישנם גם כשלונות, כאשר הכשלון הגדול שלנו עד כה הוא אי ההצלחה להביא לפתרון הולם של הצומת. אנו ממשיכים לפעול במספר חזיתות מתוך תקווה ואמונה שגם בקרב זה ננצח.

12.  מגע שוטף עם חברים בקהילה – למרות שתפקידי הרשמי היה גזבר או מנהל כספים ומאוחר יותר יו"ר כלכלי, לאורך כל התקופה הייתי מעורב במהלכים רבים דווקא בצד החברתי, במיוחד בשלוש השנים האחרונות בהן שני המנהלים המקצועיים היו חיצוניים והיה הכרחי כי חבר קיבוץ יהיה מעורב גם בצד הזה. חברים רבים ראו ורואים בי גם כיום כתובת לבעיותיהם האישיות, במיוחד אל מול הממסד, ואני עושה זאת באהבה ומתוך אמונה שזהו חלק מתפקידי כנושא משרה. עם כניסתי לתפקיד פגשתי מספר גדול משפחות חברים אשר היו בעלי חוב לקיבוץ ולמעשה נוצר נתק בינם ובין הממסד. בהליך איטי ומתוך רגישות רבה הצלחתי לסגור את הנושא ו"להחזיר" את אותן משפחות "הביתה" ואת חובן לקופה המרכזית.

מה עומד לפני ההנהלה בשנה – שנתיים הקרובות:

1.      פיתוח והרחבת הרפת על מנת לנצל את הגדלת מכסות החלב שהועמדו לנו.

2.      פיתוח אזור התעשייה לקרקע מניבה אשר תהיה העוגן הכלכלי של הקיבוץ לעשור הבא, ובתוכו מתחם שירותים אזורי אשר יכלול מרפאה אזורית דוגמת זו הנמצאת במשמר השרון.

3.      הקמת מתחם שני של שכונת הבנים עבור 34 משפחות נוספות, באזור הפיטום התחתון, דבר שיצריך הקצאת משאבים רבים גם בצד הכספי וגם בצד הניהולי.

4.      הובלת השינוי במבנה הארגוני / ניהולי  של שפרירים.

5.      המשך הורדת החוב החיצוני.

6.      ניהולו השוטף של הקיבוץ ובמקביל המשך המאבקים מול גורמי החוץ השונים על מנת שפיתוח הקיבוץ לא ייעצר.

סיכום:

כאשר אני מביט לאחרון לאותן חמש וחצי שנים בהן הייתי מעורב בעשייה לטובת הקיבוץ ובשליחותו, אני מרגיש סיפוק רב וגאווה לא קטנה. נכון – לא הכל הלך חלק. לא היו רק הצלחות. לפעמים היו גם התכתשויות שירדו לרמה האישית ואשר גררו השמצות ודיווחים שיקרים.

זה לא קל לעבוד ולהוליך מהלכים בתוך החברה בה אתה חי ואשר דורשים לא פעם לנקוט צעדים לא פופולריים אשר עלולים להשפיע ברמה האישית על חבר זה או אחר. ולמרות זאת, כאשר אתה מחליט להכנס לתפקיד ציבורי והולך עם האמת שלך, מתוך ראייה רחבה של צרכי הציבור אותו אתה משרת, ובמקביל יודע להפגין רגישות חברתית, וסך התוצאות הוא חיובי, יש לך את הרצון להמשיך.

אני מודע לעובדה שישנם בקיבוץ חברים הכועסים עלי ולא רואים עין בעין את הדברים כפי שאני ראיתי אותם. עשיתי גם טעויות, אך חשוב לי להדגיש כי הכול נעשה מתוך דאגה אמיתית לקיבוץ, שהוא בסופו של דבר ביתי ואותו אני אוהב.

לצערי נוצרו נסיבות אשר הביאו אותי להחלטה שלא להציג את מועמדותי לקדנציה נוספת. ההחלטה נפלה לאחר התלבטויות רבות.

ברצוני להודות לכל אותם חברים – ובמיוחד למנהלי הפעילויות במגזר העסקי – אשר בזכותם אנו נמצאים במקום בו אנו נמצאים, וכן על הפרגון לו זכיתי לאורך השנים ובמיוחד בשבועות האחרונים, לאחר שהחלטתי שלא להציג מועמדותי לקדנציה נוספת.

אני מבקש לאחל הצלחה לכל בעלי התפקידים הקיימים והחדשים ומשוכנע כי קיבוצנו ימשיך ויתפתח, ימשיך ויפרח.