לילך מעבירה סדנה

לילך, בתם של שולה ואמנון  יגודה, נולדה בקיבוץ לפני 38 שנים. היא נשואה לליחי פינקו ואמא לנעמה (8) אלון (5) ודניאל (1.10). למדה עיצוב גרפי, אנימציה ופוסט-פרודקשן במכללת "תלתן" בחיפה, לשם נסעה כמה פעמים בשבוע מהדירה שלה בחיילים. היה לה ממש כיף.

"לאחר הלימודים עברתי לגור בשכונת נוה עמל בהרצליה ומצאתי עבודה בחברה שעשתה פרסומות לטלוויזיות בחדרי המתנה", היא נזכרת. "בהמשך עברתי לחברה שהתמחתה בפרסום אונליין ודפי נחיתה. בדרך עברתי בעוד שתי חברות קטנות לעיצוב גרפי, בעיקר לאונליין אבל גם מעט עיצוב גרפי לדפוס".

בתקופה הזו התרחשו שני דברים משמעותיים: לילך הכירה את ליחי ולאחר 10 חודשים עברו לגור יחד בהרצליה והיא גם עשתה קורס לתפירה בסיסית בסטודיו B6, שכנראה היה הזרע הראשון בשינוי הקריירה שיגיע בהמשך.

"ב-2013 חזרנו לקיבוץ, לביתנו החדש בהרחבה ב' ואז נולדה נעמה ואחרי שלוש שנים נולד אלון", היא ממשיכה. "אז החלטתי שאני צריכה שינוי. הלכתי לקואוצ'רית (מאמנת) שעזרה לי להבין מה אני מחפשת – עבודה המשלבת מפגש עם אנשים, עם משמעות הכוללת יצירה ואמנות. תמיד אהבתי יצירה ואמנות והתנסיתי בחומרים שונים, אז לפני ארבע שנים שלחתי לחמי ופרסמתי פוסט בקבוצת הפייסבוק 'השוות של עמק חפר'. חזרה אלי המנהלת של 'רעות בעמק' (מועדון תעסוקה שיקומי לנפגעי נפש) ואמרה שיש לה הצעה מעניינת עבורי".

אין יום משעמם

לילך נכנסה לתפקיד מדריכת אומנות ומוצר ב"רעות בעמק". עמותת "רעות" מפעילה מפעלים ומועדוני תעסוקה שיקומיים ודיור לאוכלוסיית מתמודדי נפש ובמועדון התעסוקה השיקומי בפארק התעשיות עמק חפר רשומים כ-90 חברים, כשבפועל פוקדים אותו כ-50 איש בגילאי 20 עד 70 מישובים שבין זכרון יעקב לנתניה.

הם מגיעים בהסעות המביאות אותם מהוסטלים, מדיור מוגן או מהבית, כשמועדון התעסוקה פועל בשעות 8:30-12:30 והוא השלב הנמוך ביותר מבין מסגרות התעסוקה למתמודדי נפש. החברים מקבלים קצבת נכות וסל שיקומי ומי מהם שעובד במועדון, מקבל "דמי שיקום", המתקבלים מהכנסות המועדון ממוצרים המיוצרים ע"י החברים ונמכרים לציבור הרחב וכן מעבודות "תעשייתיות" שהחברים מבצעים.

אז מה עושה מדריכת אמנות ומוצר? "התפקיד שלי הוא ללמד מיומנויות תעסוקתיות ולתרגל עם המתמודדים כללים של מקום עבודה", מסבירה לילך. "הצוות שלנו כולל את מנהלת המועדון, מדריכות ומתאמות טיפול (האחראיות על התכנית האישית של כל חבר והקשר עם ההוסטל או המשפחה). במועדון ישנם שני מסלולים – מסלול מוצר ומסלול תעשייתי. במסלול התעשייתי עוסקים החברים בעבודות שונות כמו הרכבות של קרטונים, מיון חלקים, תפירת מוצרים והדבקת מדבקות עבור חברות שונות כמו מצרפלס, יינות רקנאטי, אגדת לחם, הרוא"ה בקפה, פולאריס ועוד.

במסלול מוצר אני מלמדת אותם להכין מוצרים מחומרים שונים כמו עציצי בטון, מגנטים, תיקים מפיסות ג'ינס, כריות חימום ועוד. בכל שבוע המדריכה של המסלול התעשייתי ואני נפגשות עם החברים לשיחה במהלכה אנו מדברות על כללים שמטרתם לסייע להם להתנהל במקום עבודה, כמו לבוש, סדר, כבוד, כללי התנהגות וכן איך התעסוקה יכולה לעזור להם בתהליך ההחלמה והשיקום. בנוסף אנחנו שמות דגש על פיתוח וחיזוק קשרים חברתיים, כמו למשל מה עושים כשחבר לא מגיע למועדון, איך אפשר להתעניין בשלומו וכו'".

אני שואלת האם החברים אוהבים לעסוק ביצירה ואמנות. לילך מסבירה שרוב החברים מעדיפים את העבודה המונוטונית שבמסלול התעשייתי ופחות מתחברים לאמנות, או שאין להם כישורים או יכולות ליצור. חלקם באים במטרה לעבוד ואף מתאכזבים כשאין פרוייקטים זמינים עבורם, בעוד חלקם באים בכדי להעביר את הזמן ולא מצליחים להשתלב בעבודה. יש גם את החברים שנהנים מפעילויות הפנאי והסדנאות שבמועדון. במסגרת סדנאות העשרה שונות המועברות ע"י הצוות, סטודנטים ומתנדבים כמו כישורי חיים, התעמלות, שפת הסימנים, אקטואליה, שעת סיפור ואנגלית,

לילך מעבירה סדנת אומנות, למרות שהיא מרגישה שזה עוד לא "תפס" וקשה להביא את החברים לקחת בה חלק. תמיד שמחים למתנדבים נוספים בין אם להעביר סדנה בנושא מסוים או לשבת ולשוחח אחד על אחד עם החברים במועדון.

אני תוהה איך השתלבה בתחום הדורש התמודדות מקצועית לא פשוטה. "התאהבתי במקום, בחברים ובצוות ולמדתי את התחום תוך כדי עבודה", היא מתארת. "יש ימים שהעבודה מרגישה לי סיזיפית אבל באופן כללי עדיין נחמד לי לקום בבוקר לעבודה. אין יום משעמם ב'רעות בעמק'! השנה עשיתי קורס של מדריכי/ות שיקום שהעשיר אותי מאוד ונתן לי פרספקטיבה מקצועית יותר על התפקיד שלי במועדון".

יש לכם רעיון?

"מה האתגר המרכזי שלכם?" אני שואלת. "אנחנו רוצים לייצר מוצרים שניתן למכור ברמת גימור גבוהה, אך עדיין לא מצאנו את 'המוצר המנצח' שיהיה פשוט, חסכוני וקל לייצור", עונה לילך. "יש מוצרים עונתיים מוצלחים כגון משלוחי מנות ארוזים, שיש ביקוש להם לקראת פורים, אך זה לא רלוונטי כל השנה. המוצרים נמכרים במועדון עצמו או בירידים בעמק בהם אנחנו משתתפות ולאחרונה גם בחנות של גלריה 'ארטורה' ברופין. אנחנו כל הזמן מחפשות שיתופי פעולה נוספים עם מעסיקים, כדי להגדיל את היצע וכמות העבודה הזמינה במועדון. אם יש לכם רעיון לחברה שיכולה להתעניין בשת"פ איתנו, אשמח לחיבורים!".

"ומה את עושה מחוץ לשעות העבודה?" אני שואלת. "כל התחביבים שלי קורים פה בקיבוץ: יוצאת לרוץ פעמיים בשבוע השכם בבוקר, רוקדת זומבה בסטודיו ליד הסביום, מתאמנת בסטודיו של מאיה ועושה יוגה אצל סמדי, לומדת ערבית מדוברת בקבוצה שהוקמה פה בקיבוץ (בילוי זוגי עם ליחי) וגם מגדלתשלושה ילדים". בהצלחה לילך – את עושה עבודה כל כך חשובה!.