במוסף עתון "הארץ" מתאריך 12 ביולי, התפרסמה רשימה של אילון גלעד במדורו "מהשפה פנימה", תחת הכותרת שחיתות. בשורות הראשונות נכתב: "לא רבים מכירים את פעלו הלשוני של דוד קלעי, ממחדשי המילים הפוריים ביותר שידעה השפה העברית". בהמשך הרשימה מעט על האיש ועל פעלו וגם דוגמאות. דוד קלעי היה סבא שלי, אבא של אמא שלי.

IMG_20190922_100309

דוד קלעי, סבא של אילה לבני

הוא תרגם לעברית ספרים רבים, בעיקר בנושאי כלכלה, חברה ומנהל ציבורי, על מעמדות ומעמד הפועלים בפרט. הוא היה הראשון שתרגם לעברית את "המניפסט הקומוניסטי" (1922) ומאוחר יותר את "תולדות הסוציאליות ומלחמת המעמדות" (מקס בר). רבים מחידושיו נולדו מהצורך במילים ומונחים שלא היו קיימים בעברית והוא נזקק להן לצורך עבודת התרגום. כך, בשנים שעבד על תרגום חמשת הכרכים של "תולדות" (1930-1927) נוצרו מונחים חדשים רבים. כמי שגם היה מצוי במקורות, נשענים רבים מחידושיו על פסוקים מהתנ"ך. "שחיתות" היא אחת מהמילים שנוצרו כך (במוסף "הארץ" הסבר מפורט על דרך יצירתה). ספק אם העלה אז בדעתו לאילו שיאים יגיע השימוש, הלכה למעשה, במשמעות המילה. בנוסף לתרגומים ולכתיבה בעיתונים המפלגתיים, סבא גם כתב כמה חוברות וספרים. הוא היה ממקימי ההסתדרות ופעיל בולט בה והיה בין מייסדי שכונת בורוכוב וממתיישביה, "שכונה פועלית" שצמחה להיות גבעתיים. שם "בשכונה" נולדו וגדלו אמא שלי ואחותה. בילדותי ובנעורי ביליתי שם רבות ובמשך שנה אף חייתי ולמדתי שם (גם דקלה). בית-הספר התיכון הראשון בשכונה, הסמוך מאוד לביתם, נקרא "קלעי" על שמו, אף כי רבים מתלמידיו ובוגריו משבשים את השם.

אנחנו, חמשת נכדיו, לא זכינו להכירו משום שהוא נפטר צעיר ובאופן פתאומי כאשר לי, הבכורה, טרם מלאה שנה. בין יתר המילים שהגה, שחלקן השתלבו בשפת היום-יום והן שימושיות גם בשפת ההווה – יש שתיים הנוגעות לחיינו כאן ועכשיו; "הפרטה", שנכנסה לשימוש שנים רבות לאחר מותו, כשנזקקו לה וגם "שיוך". כן, כן, מסתבר שסבא שלי "אשם" בכל הבלגן הזה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896