נורית וולף

בשנים האחרונות, עקב מהלכים ושינויים שהקיבוץ עובר, הוחלט לסגור את ענפי השרות, כמו נגריה, מסגריה, מוסך ולאחרונה גם המטבח המשותף. בין ענפי עזר אלו נסגרה גם השרברביה (האינסטלציה). שנים רבות עבד בענף יורם בוכהולץ בנאמנות ואחריות, יחד עימו עבד ליאור ערבה. כאשר יורם יצא לגמלאות, פורק גם ענף זה וליאור פוטר.

ליאור- תושב ג.ח.מ עבד בקיבוץ כעשר שנים, במקצועיות, בנפש חפצה, תמיד עם חיוך, במסירות ונכונות, בכל שעה, לכל מטלה, אם זה חפירות, תיקון נזילות, פתיחת סתימות וכל עבודה. כאשר ליאור פוטר, הוא פתח עסק עצמאי, והוא עובד בכל הסביבה. ליאור הרוויח מכך, אבל מה הקיבוץ הרוויח???

כאשר ליאור סיים את עבודתו בקיבוץ, איש מה"ממסד" לא אמר לו מילה טובה.

מילה אחת "קטנה", תודה.

היום, לאחר כשנתיים, ליאור התקדם והתמקצע בהתקנת דודי שמש, יחד עם גדי ורד, הם צמד חמד, עושים את העבודה בשקט, בסבלנות ורצון טוב, ממש תענוג. את מי מזעיקים כאשר התפוצץ צינור, או הכיור נסתם וכיוצ"ב? כמובן שאת ליאור, וכלל לא חשוב אם הוא באמצע התקנת הדוד, כאשר הוא נמצא על הגג, הוא יורד ומיד הולך לתקן את התקלה.

האם בעלי התפקידים שלקחו על עצמם את ההחלטות, ישבו אי פעם ועשו חשבון נפש, ובדקו האם זה היה הכרחי ונכון לסגור את כל הענפים הנ"ל?  אני תוהה…

לא כל דבר צריך לראות רק מהצד הכלכלי, ישנם דברים שהם מעבר לכך, הדברים האלה הם שמשפיעים על איכות החיים שלנו וחשובים לא פחות.

אף פעם לא מאוחר לומר מילה טובה…

אני לוקחת את הזכות, להודות לליאור בשמי ובשם החברים הרבים שנעזרו בו במשך השנים.

כל הכבוד לך ליאור, יישר כוח

תודה גדולה מכל הלב