אבא שלי היה פוגש על השביל או על הכביש את מייק גרינשפן וצועק לו: "מיכ'ל ! מצב חירום !", בחיקוי של שושנה גרינשפן. בהמשך נשאגה הסיסמה גם לכיוונה של הצאצאית, רביד גרינשפן.

זה היה מביך אותי בילדותי וכעת אני מתגעגעת. כל כך מתגעגעת, שאני מרגישה שהצעקה מתמקמת לי בגרון ולא ירחק היום ואני זו שאשאג במלוא גרוני למייק ורביד וסביר שגם למיקה הקטנטנה.

ולמה נזכרתי בזה? כי אנחנו במצב חירום ונדמה שלא כולם מפנימים את זה. דני הרמן דיבר על זה יפה בעלון הקודם וניב יגר לפניו. בכלל, נראה שמי שיורד לשטח בתחומי הקיימות, הצריכה והמחזור, מבין מהר מאוד שזה קורה, שהרבה אבוד ושצריך להתרכז בלהציל את מה שאפשר.

מי שיושב מסביב לשולחן העגול בחדר המזכירות ומאשר רק חצי מהתקציב שביקשנו עבור "יד שנייה" הקהילתית, לא ראה כנראה מימיו את ערימות הבגדים המושלכות לפח, את תועפות הפלסטיק הזול והשבור של צעצועים שנזרקים אחרי שימוש או שניים (זו הזדמנות להזכיר: אנחנו לא פח. אל תביאו לנו דברים המיועדים לשם) את הבגדים שהגיעו מסין, עדיין עם טיקט ולא התאימו והובלו אחר כבוד אל "היד השנייה", כשכל אחד מהם היה ארוז בניילון שלא יעלם מכדו"הא בערך לעולם. אגב, כל הכמות הזו, רק פה בקיבוץ.

עכשיו תקשיבו, זה אולי לא לטובת המיזם שלנו מה שאגיד כאן אבל בכ"ז אגיד אותו.

אנחנו נסתדר

עם או בלי תקציב מההנהלה, יש כאן מספיק אנשים יצירתיים וחכמים מהקהילה המבינים את הצורך במיזם כזה, של האטה בצריכה ושל החשיבות הגדולה בחינוך דור העתיד.

אבל אני מודה שהופתעתי. כאן זו לא ועידת גלזגו. כאן, כשלא משקיעים ומעודדים מיזמים ירוקים, מסתכלים בעיניים ומכירים בשם את הדור הצעיר שעליו זה ישפיע. אני חושבת עליהם כל פעם שבא לי לקנות בגד חדש או להזמין משהו בעלי אקספרס. עם שמות ופנים ואיפה ראיתי אותם השבוע ואיזה דבר חכם הם אמרו. הם חברים ובני כיתה של ילדיי. איך אני יכולה לא לעשות הכל כדי להשאיר להם מקום טוב יותר לחיות בו? איך אתם יכולים?

אוקיי, בומרים*, מוזמנים לראות פעם את כמות הזבל שיוצאת מהיד השנייה אחרי שמיינו היטב מה מצוין ויישאר אצלנו, מה רק בסדר ויעבור לנזקקים, מה מתאים לפעילויות יצירה ומחדוש ומה מביש למסור והולך לפח. ביי, לא נתגעגע, יחזור אלינו בצורת חמסין ושריפה וכזיהום מי התהום.

מוזמנים לחזות בשפע הזה ואם תתנדבו לשנע פעם את הכמות הזו למחזורית, בכלל נשמח. אני מאמינה שאחרי כמה פעמים כאלו, תבינו את החשיבות בשינוי התפיסה, שינוי שאשר יתרחש רק אם נשקיע במקומות המעודדים את השינוי.

בכל העולם, וגם בישראל (אמנם לאט מהקצב הרצוי, הרבה פעמים השינוי מתחיל מהשטח ואז הממשלה מצטרפת לגל, ע"ע מחאת בלפור ופירוק הממשלה הקודמת) וגם בעמק חפר הולכים לכיוון הזה. הגיע הזמן שנעלה כאן הילוך.

א. אנחנו איחודניקים ולא נועדנו להשתרך מאחור.

ב. אין לנו ברירה. המצב באמת חמור מאוד.

ולקהל הרחב והיקר: קיבלנו 5,000 ש"ח אותם נשקיע בהתקנת מזגן אחרי קיץ בלתי אפשרי (מצליחים להבין את ההקשר הרחב?). יש כמויות של בגדים מהממים במצב מעולה שרק מחכות לכם – בואו, תנסו, אנחנו מאמינות שצריכת יד שנייה היא משהו נרכש, ממש כמו שאף ישראלי לא נולד אוהב סושי. בנוסף, אנחנו מתכננות שלל אירועים ופעילויות כיפיות ומקרבות הן לנושא הקיימות והן בין אדם לחברו בקהילה. שווה לעקוב!

*אוקיי בומר- מונח שנטבע ברשת בתחילת שנות האלפיים ותפס תאוצה החל משנת 2019, בעיקר ע"י מספר סרטוני טיקטוק. מבטא לעג כלפי אמירות ותפיסות מיושנות של דור הבייבי בום או כלפי צעירים האוחזים בדעות כאלו.