נשואה לדויד שרון, אמא לירדן (8) ולדניאל (שנה +11 ח')

קוראי המדור וודאי לא יופתעו לשמוע שגם קרן לא תכננה להיות דוקטור, ובסך הכל רצתה להגיע הביתה בשלום… במסלול הפוך מאלו שמתחילים "בשדה" ומתקדמים לאקדמיה, קרן דווקא התחילה ממסלול ישיר לדוקטורט (ועוד בארה"ב) ואחרי פוסט–דוק באוניברסיטה העברית בירושלים הגיעה כעת להתמחות מעשית כפסיכולוגית התפתחותית בשירות הפסיכולוגי–חינוכי של עיריית רעננה. את המחקר שלה עשתה על תיאוריית ההתקשרות בין הורים–לילדים והשפעתה על יחסי אחים במשפחה. מה זה אומר? נא להפחית חרדות, הכל יוסבר בקרוב.

בד"כ סטודנטים מסיימים תואר ראשון או שני, פונים להתמחות ורק בהמשך הקריירה פונים לכתיבת דוקטורט. הבחירה אצלך היתה מקורית, לא?

האמת שלא לגמרי תכננתי הכל מראש, כמו שקורה בעצם בחיים. אחרי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ממש לא חשבתי על הדוקטורט כמטרה, אלא על תואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית ועל עבודה עם ילדים. החלטתי ללמוד את התואר הבא בחו"ל בעיקר בשביל החוויה, זה היה מיד אחרי שהתחתנו ונשמע לנו כהתנסות נחמדה. בדיעבד הסתבר לי שיש הבדל משמעותי בין הלימודים בארץ – שהם מכוונים לפרקטיקה – לבין הלימודים בארה"ב – שיותר מכוונים למחקר. למעשה, באוניברסיטה של אילינוי בה למדתי אין בכלל תואר שני בתחום שלי אלא מסלול ישיר לדוקטורט ואותו עשיתי.

הלימודים המחקריים פחות מעשיים, אבל לפחות מעניינים?

הנושא של המחקר והעבודה עם המנחה מאוד עניינו אותי ולכן סיימתי את המסלול עד סופו למרות הדגש על המחקר. גם אהבתי מאוד ללמד באוניברסיטה ואני ממשיכה לעשות זאת גם היום. כשחזרתי לארץ עדיין התלבטתי לגבי כיוון ההמשך וכך המשכתי לתקופה של פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית במשך שנתיים. בסיום התקופה הזו היה לי ברור שבמחקר לא אשאר, לפחות לא באופן בלעדי. רציתי את העבודה המעשית בשטח.

מה למעשה ההבדלים בתחום שלך בין האקדמיה ובין השטח?

הרבה פעמים השאלות שנחקרות בתחום הן מאוד תיאורטיות. למשל מהי ההשפעה היחסית של גנטיקה לעומת סביבה על התנהגות. לדוגמא, פרק שכתבתי לאחרונה בשיתוף עם פרופ' כנפו, לספר בנושא התפתחות של התנהגות פרו-חברתית עוסק בהשפעות גנטיות וסביבתיות (לדוגמא, של סגנון ההורות) על התנהגות זו.

ואת השטח מעסיקים נושאים אחרים?

כן. יותר נכון יהיה לומר שלשטח יש צרכים אחרים ואת זה אני רואה היום בעבודה שלי בגני ילדים ומעונות יום. העבודה מבוססת על מחקרים ותיאוריות, אבל ביומיום אני כפסיכולוגית עוסקת בליווי פסיכולוגי של הגן, באיתור מוקדם של ילדים עם קשיים או צרכים מיוחדים, בהדרכת הורים, בעבודה עם הצוות החינוכי לגבי קשיים של ילדים וכיצד אפשר להתמודד איתם ועוד.

למרות שלא רק פסיכולוגים עושים את הדברים האלה

בהחלט, ישנם מסלולים שונים שדרכם ניתן להגיע לייעוץ וטיפול בגיל הרך, כמו ייעוץ חינוכי, תרפיות למיניהן ועוד. בעצם בארץ תחום הלימודים של פסיכולוגיה התפתחותית לתואר שני ושלישי די הצטמצם בשנים האחרונות. יש היום הרבה תוכניות טובות בתחומים האחרים שמאוד מכוונות לשטח וכוללות פרקטיקה ועבודה מעשית כמו יעוץ, לקויות למידה, חינוך מיוחד לגיל הרך ועוד.

איזו משמעות או שימוש את מוצאת לידע התיאורטי שצברת ולמחקרים שהיית שותפה להם?

לדוגמא המחקר במהלך התואר היה מבוסס על תיאוריית ההתקשרות שהיא מהמרכזיות בפסיכולוגיה התפתחותית. מדובר על כך שהקשר המוקדם בין ההורה לילד בגילאים הצעירים והחוויות הראשוניות של התינוק מול המטפל (ההורה או מטפלת, סבתא וכו') יוצר מודל לגבי היחסים שהילד יפתח בבגרותו. כלומר, איך אתה תופס קשרים מול אנשים, איך אתה תופס את העולם, עד כמה העולם מקום בטוח ומגן או מפחיד ומסוכן. התיאוריה הזו מעידה על חשיבות הסביבה הראשונית שבה הילד נמצא וגדל. רוב העבודה שלי היום, שאמנם מכוונת להתפתחות ילדים, היא מול ההורים והגננות/מטפלות בהכרה בחשיבותם והשפעתם הגדולה על הילדים והמשך ההתפתחות שלהם.

מה היה המחקר שלך בדוקטורט?

השאלה שלי בתוך המחקר הגדול על התקשרות והשפעותיה לטווח הארוך, היתה איך הקשר עם ההורים בילדות משפיע על קשרים בין אחים בבגרות. כלומר, איך הקשר של כל אחד מהאחים עם ההורים משפיע על הקשר שלהם זה עם זה.

איך ביצעתם את המחקר?

השתמשנו בשאלון שנקרא Adult Attachment Interview בו שאלנו אנשים צעירים שאלות על הקשר שלהם עם ההורים בילדותם. מה שחיפשנו והיה חשוב לנו הוא פחות החוויות עצמן שהמשתתפים תיארו, אלא איך בנוי הנרטיב שלהם לגביהן. כלומר גם אם החוויות טובות וגם אם רעות, ניסינו להבין אם המשתתפים מעבירים סיפור קוהרנטי, סיפור שיש בו הגיון, המעיד על חשיבה ועיבוד החוויות.

הסבירי והדגימי בבקשה…

למשל שאלנו שאלה כמו: תתאר לי איך ההורים היו מגיבים כשהיית נפצע או חולה? ההנחה בשאלה כזו היא שמחלה היא סיטואציה שבה יש פגיעות ותפקיד ההורים הוא לטפל ולגונן. שאלנו גם שאלות רחבות יותר כמו: איך אתה מעריך את היחסים שהיו לך עם ההורים, למה אתה חושב שהתנהגו כפי שהתנהגו? כמו שתיארתי, פחות עניין אותנו אם האדם יתאר חוויה חיובית או שלילית, אלא לבחון את האינטרפרטציה של הדברים. למשל, אם הוא יאמר: אמא שלי לא היתה זמינה עבורי ואבא שלי היה צועק עלי אבל בסה"כ היתה לי ילדות טובה ואני מעריך אותם… יש כאן סתירה פנימית, חסרה קוהרנטיות. במחקרים קודמים נמצא שכהורה, לאדם כזה סיכוי גבוה שיהיה לו קשר לא בטוח עם הילד שלו. אבל אם הוא יתאר את אמא שלו כלא זמינה ואבא כצועק והפרשנות שלו תהיה שהיה קשה לגדול בבית כזה יש ציפייה שהוא אכן יוכל לקיים עם ילדיו התקשרות בטוחה.

ומה מצאתם במחקר?

מצאנו שלצעירים המתארים את הקשר עם הוריהם בצורה בטוחה (קוהרנטית) יש קשר קרוב וטוב יותר עם האחים שלהם. לעומת זאת, דפוסים לא בטוחים של התקשרות מנבאים יחסי אחים קונפליקטואליים יותר ועם רמות נמוכות של קירבה.

ובמציאות, כמה באמת ישנם אנשים שחוו ילדות עם התקשרות הורית לא מוצלחת ומתקנים את זה בבגרותם?

בסה"כ יש רמות המשכיות מאוד גבוהות והנושא נחקר במחקרי אורך רבים על פני שנים, כלומר, אכן מי שחווה התקשרות לא בטוחה יש סיכוי רב שיעביר זאת גם לילדיו. בגלל זה כ"כ חשוב להתערב בגיל מוקדם ככל שניתן, אפילו בשלב גן הילדים ועוד קודם. יש לזה יכולת השפעה גדולה. אבל במקרים של חוויות מתקנות כמו טיפול פסיכולוגי או בן זוג יוצא דופן ותומך יש אפשרות לשבירת המעגל הבין-דורי של התקשרות.

אז יש משהו מאוד אופטימי בעבודה שלך, שמנסה להשפיע בשלב מוקדם על בעיות שיכולות לעצב את מסלול החיים של הילדים שאיתם את עובדת.

בהחלט. הבחירה לעבוד עם ילדים היתה לי ברורה מההתחלה. תמיד אהבתי ילדים והיום אני מבינה שהעזרה בגילאים הצעירים יכולה להיות מאוד משמעותית. בעבודה עצמה יש לי תחושה יותר חזקה של השפעה לעומת עבודת המחקר ברמה היומיומית.

לדוגמא?

למשל עכשיו יש לי ילד באחד הגנים עם עיכוב בשפה ועלו שאלות לגבי אוטיזם. ישבתי עם הגננת לחשוב איך אפשר לקדם אותו, לתווך לו את האינטראקציה עם הילדים האחרים ולהתאים לו את הפעילות בגן. במקביל נעשה גם תהליך עם ההורים. במעונות היום יש ילדים שמגיעים עם דפוסים בעייתיים של אכילה, גמילה, קשיים ויסותיים, רגשיים ואחרים, חשוב שהמשפחות והצוות המטפל יקבלו את התמיכה וההנחיה כבר בשלב זה כדי להחזיר את הילד למסלול התפתחות תקני ואופטימלי.

כל מה שאת מספרת מעלה לי מחשבות על התקופה של הלינה המשותפת בקיבוצים ומה חוקרי תיאוריית ההתקשרות היו אומרים על זה… אבל נשאיר שיחה בנושא הזה לפעם אחרת. תודה רבה ובהצלחה!