בימים אלה, בפרוס יום מלחמת כיפור, קשה להימנע מהשוואת נאום הבלהות של נתניהו בפרוץ הקורונה להתנהלותו של מדינאי בריון קודם – משה דיין, אז שר הבטחון –  בהתקדר עלינו אותה מלחמה נוראה. דיין אפילו הרחיק לכת  עד כדי נבואת "חורבן בית שלישי".

קשה להניח שהם היו באמת אפופי חרדה, יותר סביר שעשו זאת כדי ליצור פאניקה ציבורית. ידוע שציבור חרד הוא ציבור ממושמע. מרחיקי לכת ניסו אפילו לטעון, בצלוח עליהם רוח הקונספירציה, כי ביבי, בעצה אחת  עם ידידיו המוקיון טראמפ והצאר פוטין, אפילו יזם את המגיפה.

זו כנראה הגזמה, ביבי רק רצה להיחלץ מבית הדין ואילו דיין, שידע כנראה מה צופנת בחובה אותה מלחמה, התאמץ ככל האפשר למנוע את הגשמת מטרותיה. ואלה לא היו, כאחת הגרסאות המסתובבות בחלל, כיבוש מחדש של חצי האי סיני והשבת כבודה האבוד של מצרים, כן-או-לא לטובת תהליך מדיני עתידי.

היה זה "תרגיל" שיזם הנרי קיסינג'ר עם מינויו ליו"ר הוועדה לבטחון לאומי של ארה"ב עם השליט המצרי סאדאת, כדי לשחרר את מצרים מחיבוק הדוב הרוסי – שהשתלט עליה כאשר סירב המערב לממן את בניית סכר אסואן ואילו רוסיה נענתה ומצרים שימשה לה כראש חץ ימי להשתלטות על הנעשה בים התיכון – ולפרוס מעליה מטרייה אמריקנית.

ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר הייתה שותפת סוד, כשהיעד הסופי אכן היה משא-ומתן להסדר אזורי. לכן גם נמנעה, בעצת קיסינג'ר, מכל הזמנה למשא-ומתן כי ידעה שכל עוד מחזיקה ברית-המועצות במצרים, זה לא יישא שום תוצאות ואילו דיין, אחד המתנגדים הנחושים לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי, היה נחוש לטרפד את "התרגיל".

קשה להניח שהוא לא שיער כמה – למעלה מ-2,000 – חיים של חיילי צה"ל זה יעלה והיה לו בעל ברית לא מוצהר מעבר לתעלה, הרמטכ"ל המצרי סעד א-דין שאזלי, שדחף להרחיב עוד ועוד את מסגרת המלחמה.

לעומת זאת האמירה הנפוצה, הקושרת את גולדה עם דיין, עושה לה עוול גדול. היא הייתה אחת מהמתנגדים הנוקשים ביותר שלו, התנגדה לחזרתו למפלגת העבודה אחרי פרשת רפ"י כי "איננו רוצים כאן פאשיסטים". אי התערבותה בחיכוך עם דדו נבעה מהחשש כי דיין יעשה פוטש וישתלט לה על המפלגה.

תוכניתו של המשולש קיסינג'ר-סאדאת-גולדה הייתה חציית התעלה וחדירה כ-10 ק"מ לתוך סיני של כוח שריון מצרי, שהיה כבר מותש מהמלחמה בתימן והיה ברור שישראל "תאכל אותו  בלי מלח", מה שיוכיח את נחיתות הנשק הסובייטי שסופק למצרים והיא תפנה לארה"ב להתערב ולהצילה.

דיין השתמש לשם כך בחייל ותיק שלו – האלוף אלי זעירא, באותה עת ראש אגף המודיעין בצה"ל – שעצר בדרכן ידיעות על ההכנות למלחמה בעוד דדו מצפה לדעת מתי בדיוק היא תפרוץ ואף הגדיל לעשות, באומרו לרמטכ"ל על מערכת משוכללת (שנחשבה "פוליסת הביטוח" של צה"ל להשגת המידע הזה) כי היא פועלת אך לא מפיקה ידיעות, כשהוא עצמו, שהיה אמון עליה, לא הפעיל אותה וכך גרם ל"מחדל" המפורסם של אי גיוס המילואים.