אוטוטו חג האהבה… לא, לא טו באב… ולנטיין! נכון, לא כ"כ שלנו אבל מה כבר יש לנו באמצע פברואר (חורף?) שיכניס קצת צבע וחום לחיים? וגם, השנה שוב התברכנו בשפע של יצירה מקומית. סרטים ישראליים – אין עליהם! (בעיני…). למי שפספס את יום הסרט הישראלי בספטמבר, כמוני, הם מטפטפים להם כל כמה שבועות. "האופה מברלין" הוא אחד כזה. גם אהבה וגם ישראלי. שווה כל רגע צפייה. שיתוף פעולה גרמני/ישראלי בסיפור רגיש של אהבה, סודות ושקרים, לאחרונה גם הוקרן בעין החורש. אהבה חוצה גבולות, דתות, מינים ומסורות. עם כל המכשולים הידועים וגם אלה שלא. הקצב של הסרט, לעיתים איטי ומהורהר אך תמיד עם מתח מסוים. פעולותיו של האופה ביצירת יצירות הפאר שלו, מה שמחבר את הסרט לברלין, כמו מוזיקה קלאסית. ירושלים הקרה והגשומה, עם המתח הדתי מצטלמת נהדר ואמיתי. מתאים לגמרי לאווירת הסרט. שרה אדלר הנהדרת, כאן אפילו יותר מתמיד! בקיצור – יופי של סרט, שלמרות שמו – אינו סרט על אוכל.

אם מדברים על אמצע החורף (מחלות) ואמצע פברואר (ולנטיין) אז בווידאו יוקרן "חולי אהבה". מבוסס על סיפור ההיכרות האוטוביוגרפי של השחקן הראשי, שהוא גם סטנדאפיסט מצליח ושנון, ואשתו. הם כתבו יחד את התסריט של הסרט הקטן והמקסים הזה. הוא פקיסטני בארה"ב בעידן טראמפ והיא – לבנבונת מבית טוב. הוא סטנדאפיסט שחומריו באים מחייו – מסורת מול קדמה, מוסלמי בארה"ב ועוד. היא בתרדמת… נכון שבתחילתו של הסיפור יש הרגשת דה ז'ה וו. המשפחה הפקיסטנית המסורתית, השידוכים, בת הזוג שמגלה שאהובה עובר מסכת שידוכים… אבל זה רק הפרולוג. מהרגע שהיא בתרדמת מתחיל יופי של סיפור ויופי של ביצוע! שחקנים טובים במעשייה אמתית ומאד עכשווית ואקטואלית.