זה יהיה קצת מבולבל בהתחלה, מבטיח לנסות ולקשור את הקצוות בסוף.

קצת "ניים דרופינג" להתחלה. בשבוע שעבר ישבנו בפרלמנט של אחרי השחייה בשבת בבוקר ודיברנו על המצב בניר דוד. כל אחד תרם לשיחה את השני שקל שלו וכמובן שלא הגענו להסכמות, חוץ מהעובדה שהכיבוד שליעד הביא היה מגעיל (הקפה היה טוב כרגיל). איתיהחליט לחתוך וסיכמנו שהמצב מורכב. מה שכן הפתיע אותי הייתה ההנחה הדי מקובלת לפיה לא ירחק היום בו כל אחד שירצה יעשה פיקניק על הדשא של חדר אוכל בשבת.

יום לאחר מכן ליווינו טיול אופניים נהדר שארגנה תמר. בשלב מסוים ישבנו לאכול ארוחת בוקר, ובעוד אני מכין סנדויץ' של  פסטרמה וגבינה צהובה, נירי אומר: "מעניין מתי יגיע היום בו יאסרו עלינו בקיבוץ לאכול לא כשר".

בסוף, קראתי מה שכתב גיא בירן בעלון ובין היתר כתב שם שהקיבוץ: "תמיד היה חומרני, גם כשהיה קיבוץ".

אז ניסיתי לחשוב ממה אנחנו מפחדים ובכלל –  האם יש סיבה לפחד הזה?

אתחיל דווקא מנושא הכשרות. לפני כמה שנים היה מי שנבהל והבהיל בגלל מזוזות בגני הילדים. זו תחילת הכפייה נאמר שם. נדמה לי, לא ירחק היום וילדי הגנים יתחילו את היום בתפילת שחרית (פירוש שלי כבר). לא ראיתי שזה קרה. מה שכן, לאחר "נס מילאנו" של מכבי ב-2014, כאשר נישקתי את כל המזוזות בבית בייאוש והלא ייאמן קרה, אני מקפיד לעשות זאת בכל משחק חשוב וטוב שגם היום אפשר לצאת מהארון ולהודות שאני לא אוהד הפועל אלא מכבי (ומכבי נתניה בכדורגל, עוד מהימים של מוטל'ה שפיגלר עם "נתניה ועוד 15" שלו).

אותו הדבר לגבי הכשרות. חדר אוכל כשר זה זמן רב, לא יודע להגיד שיש לזה השפעה על התנהלות הקיבוץ. אצלנו בבית אגב יש כאלו שאוכלים כשר, יש לנו אפילו, רחמנא ליצלן, כלים בשריים וחלביים בנפרד. אני, לעומת זאת, מקפיד להפריד במקרר בין פרושוטו די פראמה לחמון איברקו. כשאני חותך אותם אני משתדל להשתמש בסכין חד-פעמית ואם אני מתבלבל, אז אף אחד לא כועס עלי.

עכשיו, מה הקשר בין זה לבין הפחד שהדשאים בקיבוץ יתמלאו בשבתות במנגליסטים, שלא לומר ביביסטים? בדיוק כמו המזוזות, זו הפחדה מיותרת. אגב, אני לא בטוח שזה לא יקרה, אבל כדאי אולי לחשוב מראש איך להיערך לזה.

למרות אידיאולוגיה של שיתוף ואחווה מעמדית, הקיבוצים גידרו את עצמם מאז ומתמיד. הסיבה לכך כמובן, כמו כל דבר בישראל, הייתה בטחונית ולאחר מכן כדרך התגוננות נגד גניבות. אולם בפועל, נוצרה הפרדה. תנסו לחשוב האם נסעתם פעם בין כפרים באיטליה, צרפת, גרמניה ועוד והאם מי מהם היה מגודר? בהקשר הזה סיפר לי חבר מכפר עציון שביום העצמאות הם פותחים את השערים ומי שרוצה מתושבי הגוש מוזמן לעשות פיקניק על הדשאים. זה מוסדר מראש ומתנהל היטב. וזה בטוח מנטרל דעות קדומות ופחד קמאי מהשונה.

ואיך זה קשור למה שאמר גיא על הקיבוץ ? החומרנות בקיבוץ תמיד התחבאה תחת הביטוי "לשמר את הווי החיים המיוחד". על אותו משקל התנגדו בזמנו לקופת החולים משום שזה "יכניס תנועה של מכוניות לקיבוץ" ועל אותו משקל מבקשים היום להקים בריכת קיץ לחברים בלבד. אני אוהב מאוד את הבריכה היום, את הרוסים והערבים שמגיעים וגם את אלו מכפר הרוא"ה של אמצע השבוע. אני גם חושב שזה נהדר שמחלקים בכולבולית "ישראל" היום במקום "דבר" ו"על המשמר".

אני ממש לא נגד מחלוקות וויכוחים ואני חושב שהדבר הכי גרוע הוא להחביא אותם תחת איזה סלוגן "כולנו יהודים". אבל אני חושב שצריך להודות ביושר שהקיבוץ היה ובמידה מסוימת עדיין, חברה סגורה ואליטיסטית. מה אפשר לעשות עם זה ? לא יודע, גדול עלי. אבל הכרה בזה היא תמיד התחלה טובה.