אני מרגיש חבר קיבוץ. אכפת לי מהמקום ואני רוצה להיות פה. אני אוהב את תחושת הטבע המשתלב עם הבתים, את ההליכה ברגל בשבילים, את האנשים הנקרים בדרך. אני אוהב לצאת החוצה אל הפרדסים, להשען על מראות מוכרים, להתפעם מעץ בוגר עם ההיסטוריה שלו.

היום, בעין בוגרת ומקצועית יותר, אני מבין שנוצרה פה יצירה מיוחדת במינה מהרבה בחינות. מבחינה סביבתית, יצרנו גן מדהים שמעטים לפי דעתי ירצו להחליף בו את המדרכה בכביש, את הצמחייה בחניה ואת העץ בעמוד תאורה.

אני מודה לגבעת חיים שהשיבה בנים לביתה, אני שמח שעמדת מחזור נבנתה, אני בעד שינוי וקידמה! אבל הדרך בה נעשים הדברים לא פחות חשובה מהמטרה עצמה. אני מאמין שישנה דרך לשמר את הגן הקיבוצי לצד הפיתוח, ואלה כמה מהצעדים שצריך לקחת:

1. קביעת מבנים ונופים בקיבוץ ע"י חברי קיבוץ ואנשי מקצוע כמבנים ונופים סטטוטוריים שאין להרסם או לשנותם ללא אישור הכלל.

2. הפקת לקחים מהשכונה הנוכחית בתכנון כבישים, חניות, שבילים משותפים, בתים ואזורים פתוחים של נוי בכדי שהשכונה הבאה תשתלב בצורה הומוגנית יותר עם הקיבוץ הקיים.

3. מתן הנחיות, דגשים וגבולות ברורים להתחדשות ולבנייה בלב הקיבוץ.  חייבים להפיק לקחים מסלילת הכבישים הפנימיים עד כה ולשים לב לפרטים הקטנים, כגון: מדרכות, תאורה וצמחייה. בנוסף, צריך הנחייה אדריכלית לשיפוץ ובניית בתים בכדי שלא יפגעו בנוף הקיבוצי.

4. שילוב אנשים שהנושא חשוב להם ואנשי מקצוע העוסקים בתחום בועדת תכנון, בכדי שנוכל להמשיך את התהליך הזה כמה שיותר פיכחים ומעורבים.

חברים, בואו נעשה את הדברים קצת אחרת!