את המכתב שובה הלב הזה, מצאנו בבלוג של עדי רודיטי-רטר.

www.retters.co.il – בלוג על טיפולי פוריות, המשלב בין הסיפור והחוויה האישית של עדי כמטופלת פוריות ובין מידע בירוקרטי, טיפים ודרכים להתמודדות לכל מי שעוברת את המסע.

יקרה ואהובה שלי,

יש בך נשמה יתרה, וכך אני אוהבת את הכלות שלי.

ויש בך גם בגרות לראות את האור בקצה המנהרה ולשאוב עידוד ותקווה מכך.

כל פעם שאני מדברת עם אמא שלך, אני מבינה יותר מאין את באה, אני מקשיבה ויודעת שאת ברוכה.

עוד לפני החתונה, בחינה שלך, ברכתי אותך ואת עצמי שנזכה לנכדים, והיה לי די ברור שהכול מוביל לכך.

הימים עברו ולאט לאט התחלנו להבין שמשהו לא מאפשר, לא נוצר, וספונטניות שזורמת בטבעיות אצל אחרים, צריכה במקרה שלכם תנאים ותמיכה.

את כדרכיך אמרת שיש לחכות עוד קצת ולתת הזדמנות…

ההזדמנות ניתנה וצריך היה להתחיל לחפש פתרונות, תשובות.

כרגיל אצלך, כשצריך את לומדת, מקשיבה ויוצאת לדרך… לא קלה הדרך – גם נפשית וגם גופנית. לדרך יצאת עם בן הזוג שלך (שלנו) ועם משפחתך הגדולה והתומכת, חברות וגם אנחנו המשפחה, שמדרך הטבע היינו שם בשבילך בדיוק לפי המינון הרצוי והמקל.

רופאים, דיקור, טיפולים ומרשמים נכנסו לסדר היום ושינו והכתיבו את מהלך החיים מעתה.

ידעת בימים אלה להתמודד עם קושי, תקווה ואכזבה.

וידעת גם להכיל ולשתף אותנו, בזמן אמת הודעת לנו תשובות של בדיקות וגם סיפרת איך אתם מרגישים ואחרי כמה נשימות כבר היה ברור מה המשימה הבאה.

ובתוך הימים הארוכים בא לעזרתך איש קטן בעל יכולות גדולות, אורן זיו, הפעיל את קסמיו המרגיעים, המקדמים, מחטים, מילים של פיוס ותקווה ושוב יש כוח להמשיך.

והייתה גם הרצאה של פונדקאות שהזמנת אותי לשמוע, זה היה ביום חורף קר, בהרצאה מלבבת שחיממה את החדר הקפוא, ונתנה מידע על אפשרות נוספת להורות המיוחלת.

גם כלתי השנייה, הייתה אוזן קשבת, מצאה אצלך מקום לשתף ולהיות שותפה, לאחווה משפחתית פוריה.

במשך הזמן עברת לגור קרוב, וזה מאפשר לי לראות אותך יותר, לנסות לעזור, לנגב דמעה שלך ושלי, להתבשם מהזוגיות הנפלאה שלכם ולראות את הצד היפה, המקבל שאת מקרינה על כולנו.

ברדיו מתנגן השיר- "יש לי אהבה והיא תנצח"…

היי ברוכה יקרה אהובה שלי,

חמותך לאה