פניתי לסוזנה (שמה האמתי, לא סוזן) וביקשתי לראיין אותה לעלון, ללא מושג מינימלי על אישיותה ופועלה, למעט העובדה שהיא מדריכת רכיבה מובילה הפועלת בארצות רבות בתחומה. היא ורוני אירחו אותי לערב מאלף ונעים של הכרות עם סוזנה, מורשתה המשפחתית ופועלה במגוון תחומים הקשורים ברכיבה ובטיפול פיזיטראפי. נפלא היה להיווכח, שלצד כל זה היא אמא ואישה משקיענית ונעימת הליכות. כאשר למרות הפרופיל המקצועי המרשים שלה, היא מדברת בגובה העיניים, ללא רמז של שחצנות או אליטיזם.

ראשית כמה מילים על מורשתה המשפחתית; סוזנה נולדה בכפר קטן, נידר-מוס ( כ 200 תושבים), למשפחה עם יחוס ותואר אצולה (סבא רבא היה ידיד של ביסמרק). באזור הסמוך לעיר האקדמית גיסן, שבמדינת הסן (מרכז גרמניה, על הדרך בין פרנקפורט למרבורג). אימה מרי אלזה הייתה כבר בת 44 כשסוזנה נולדה, לאחר שהמשפחה אימצה שבע שנים לפני כן בן שהיה לאחיה החורג אך אח לכל דבר. הוריה עסקו שנים רבות ברכיבה טיפולית, ולדבריה במידה מסויימת, היא גדלה יותר באורווה מאשר בבית. אביה גוטפריד נפצע קשה כקצין בחזית סטלינגרד, חזר לגרמניה והצטרף למאבק בהיטלר, תוך סיכון חייו, הדבר גם עלה לו בהורדה לדרגת טוראי ולפגיעה קשה בפנסיה שלו ברבות הימים. גם סבתא וסבא שלה מצד האם היו מעורבים בהתנגדות להיטלר ומשטרו, דבר שהביא להוצאת גזר דין מוות לסבא, שניצל בעור שיניו ע"י האמריקאים. גם סבתא של סוזנה היתה פעילה אנטי נאצית, שהבריחה מסמכים שנכתבו ע"י אסירים פוליטיים לאנשי המחתרת האנטי נאצית בשטח. סבא של סוזנה שהיה גם פרופסור לחקלאות הוזמן בקבוצת הגרמנים הראשונה שהגיעה לביקור בארץ לאחר המלחמה. סבא של סוזנה התלהב מהיכרותו את הקיבוץ והחקלאות בארץ וכתב מסה אקדמית על כך.

אביה של סוזנה נאלץ לאחר פציעתו להתנייע באמצעות כיסא גלגלים, עד שהועלה על סוס בעזרת חבריו כשבהדרגה הופכת הרכיבה לשיקום מלא ולחזרה להליכה ללא כסא גלגלים. ברבות הימים, הפכה הרכיבה על סוס לאמצעי התחבורה העיקרי שלו, כשנהיה לכומר מחוזי של תשעה כפרים קטנים בהרים של מרכז גרמניה. בנוסף לכך, שימש אותו סוס גם לרכיבה תחרותית וגם לעבודות חקלאות. אבא של סוזנה הקים את העמותה לרכיבה טיפולית בגרמניה רבתי, וקיבל אותות כבוד על כך במשך השנים, על עבודת השיקום של ילדים במצוקה ותרומתו לקהילה. הוא תכנן ובנה אוכפים מיוחדים ועזרים אחרים לנכים המשוקמים ברכיבה. בביקורו בארץ (אחד מני רבים) ראה והתנסה לראשונה בנסיעה בקלנועית; הוא כל כך התלהב מכך, וקנה קלנועית בה השתמש עד ימיו האחרונים בגרמניה.

אמא של סוזנה היתה פיזיוטראפיסטית שטיפלה בילדים נכים ונזקקים; חלקם הגיעו אליה לאחר שמשפחותיהם הסתירו קיומם בגלל הסטיגמה של עונש מהאל בקיומו של ילד נכה. היא עשתה זאת בהתנדבות לאורך עשרות שנים, מכיוון שכאשת כומר נאסר עליה לעבוד בשכר. הוריה של סוזנה הקימו בית-ספר דומה במתכונתו ל"שפרירים", וטיפחו בו ילדים נזקקים ונכים שחסרו מסגרת הולמת במקום אחר.

סוזנה היתה אמורה להגיע ארצה לפתח כאן את ענף הרכיבה הטיפולית מספר שנים לפני שהגיעה לכאן בפועל. היא לא נחתה אז בארץ היות שעדיין לא סיימה את לימודי הפיזיוטראפיה שלה. לבסוף, כשהגיעה לכאן לראשונה בשנת 1996 לעזור להכין את הרוכבים לאולימפיאדת הנכים באטלנטה, היא עבדה עם גיורא ואניטה שקדי בחוותם. היא עשתה זאת תוך שיתוף פעולה עם חברינו דוד שניר ויפתח לברון, וביחד הקימו את ענף הרכיבה הטיפולית בארץ. לאחר זמן מה גיורא ("קוקי") הכיר לה בן כיתה שלו, שהיה אלמן פנוי ובשל לקשר משפחתי; את רוני פולק, עימו שמרה על קשר, ואתו נישאה בשנת 2000. סוזנה חזרה לישראל ב-1999 עם שני סוסי רכיבה טיפולית וסוס פרטי אחד משלה. היא הקימה עם רוני משפחה מאושרת עם הולדת שלושת הבנים, שהצטרפו לליאן, בתו של רוני מנישואיו הקודמים.

כפיזיותרפיסטית עצמאית עם מומחיות בפגיעת עמוד השדרה ובעיות גב, סוזנה ממשיכה ללמד מדריכי ומאמני רכיבה טיפולית ותחרותית בארץ ובעולם. היא מעבירה סמינרים וקורסים למדריכי רכיבה מפינלנד ושוודיה בצפון ועד אמריקה, יפן ואוסטרליה. זאת, כאמור, בנוסף לטיפולי הפיזיותרפיה בחדרה הקטן במתחם וחדר התנועה ג'רוטוניק וגירוקינסיס. בעבר, גם ייצגה את ישראל בתחרויות רכיבה.

סוזנה כתבה שני ספרים בתחום הרכיבה, אחד מהם :

BALANCE IN MOVEMENT, How to achieve the perfect seat תורגם לשבע שפות, ומהווה ספר מקצועי ייחודי בתחום הרכיבה הנכונה מבחינה פיזית, טיפולית, תחרותית ובריאותית. כמו כן הפיקה קלטות הדרכה המופצות ברחבי העולם, למדריכי ומאמני רכיבה ולרוכבים טיפוליים, תחרותיים ואחרים.

לאחר מות הוריה, הפכה סוזנה את בית הוריה בגרמניה למרכז לטיפוח ילדים ונערים, כולל מקרים של פוסט-טראומה ונזקקים אחרים. היא לקחה אז על עצמה את תשלום המשכנתא.

בדף "בית התנועה", (לא זה שבדובנוב ת"א או באפעל…) זה שבקיבוצנו, היא מדברת על פעילותה: "מאז שאני זוכרת את עצמי, רכבתי על סוסים. התחריתי ברכיבה אמנותית וכסטודנטית שהיתי כשנה באוסטרליה, שם שיפרתי את יכולותיי. למדתי להתבונן ולהתעניין בתנועה. את הג'ירוטוניק  פגשתי שוב ב"חדר הג'ירוטוניק" אצל אביגיל כהן MT והרגשתי מיד שזו הדרך הנכונה עבורי לנוע. בשנים האחרונות התנסיתי וזכיתי להרגיש עד כמה ג'ירוטוניק תומכת בי בכל צורת תנועה. זו שיטה חכמה, מרגיעה ומעצימה ובכל פעם אני מגלה בה רובד נוסף. אני לומדת המון מהתלמידים שלי וזו זכות גדולה להיות שותפה לדרך זו.